ש.
אני נורא אוהבת את אמא שלי, ואני יודעת שהיא נורא אוהבת אותו והכל, אבל...
אני לא מצליחה לסבול את אמא שלי לאחרונה. תמיד הייתה לנו מערכת יחסים מורכבת, אבל היו תקופות טובות מאוד בשנה האחרונה, ועכשיו אני מרגישה שהכל נופל.
זה מתבטא בכך שהיא מתעלמת ממני (אני מדברת אליה והיא פשוט הולכת, או שמתחילה לדבר עם מישהו אחר), מדברת אלי בקוצר רוח ובחוסר סבלנות קיצוני (לפעמים זה מגיע לי, אבל רוב הפעמים לא), מדברת אלי בעקצניות ובציניות- כאילו היא חברה שלי מהכיתה שלא מחבבת אותי, ופשוט מתעלמת ממני ומהצרכים שלי פעם אחר פעם.
ניסיתי לדבר איתה, לא רק בתקופה הזאת, אלא בכל פעם שהייתה לנו תקופה רעה- ומילים פשוט לא עובדות. שום דבר לא באמת משתנה, לא בשיחה, וגם לא דרך אמצעי תקשורת אחרים (לפעמים אני כותבת לה מה אני מרגישה, וגם זה לא עובד.)
החלק הכי גרוע הוא שהיא לא חושבת שיש לנו בעיה ביחסים בנינו.
היא שאלה אותי אם אני חושבת שיש לנו בעיה, עניתי שכן, והיא ענתה לי שאין.
אני מרגישה שאני על סף שבירה ממש.
אנחנו גרים בבית קטן, ואין לי איך להתחמק ממנה עד שאני חוזרת לאולפנה, ואני פשוט לא יכולה לסבול להיות בבית יותר.
אשמח לעצה.
ת.
(התשובה נכתבה ע"י אשת מקצוע)
שלום יקרה ! 💕
ראשית, תדעי שאנחנו מעריכים אותך מאוד על פנייתך האמיצה לעזרה! 🙌🏻
זה מראה על בגרותך, וכן- שיש לך אמונה ותקווה שיקרה שינוי.
מעבר לכך- מדהים שפתחת בוידוי של אהבה הדדית בינך לבין אימך, האהבה ביניכן ברורה לך, אפילו שבהמשך דברייך פירטת שיש קושי.
👈🏻 כשזהו הבסיס שלך- יכולה להגיע הבנה שדברים לא נעשים מזדון וכוונה רעה.
שני כיוונים שונים עולים היכולים להסביר מה שאת חווה בקשר עם אימך:
⏪ הכיוון הראשון הוא מה שעובר על אימך.
יכול להיות שלא קל לשמוע את זה כשאת מרגישה שקשה לך, אך ייתכן ואימך עוברת תקופה כלשהי לא פשוטה שמוציאה ממנה כוחות.
אולי משהו פרטי שעובר עליה ושאת אינך מודעת לו, וזה גורם לה להיות מרוחקת ועצבנית 🙅🏻♀️
⏪ שנית, וזה כיוון שמשום מה יותר מתחבר אלייך (בלי להכירך, רק מניסיוני)- את כרגע בגיל קריטי בחייך, גיל שבו נכנסת בך 'דעת'- הבנות על העולם- שלא היו עד עכשיו (קוראים לזה התבגרות...) 😇
כחלק מהתהליך הזה אנחנו מתחילים לראות את התנהגות המבוגרים סביבנו באופן אחר ממה שראינו עד כה 👀
בדר"כ אנו רואים אותם בטעויות שלהם, בדברים שליליים שהם עושים. מה שקודם היה סלחני בעינינו -הופך ל... בלתי נסבל עבורנו 🙄
אם זה המצב- יכול להיות שאמא שלך לא השתנתה. מי שהשתנה זו... את! בתהליך לא מודע כמובן..
זה אמנם לא פותר את הבעיה, אבל אולי זה יצליח לעזור לך להסתכל עליה מכיוון אחר 🙃
למעשה- את אומרת שניסית כפי יכולתך לשוחח איתה וגם לכתוב לה ולא הרגשת שהיא מבינה אותך. העצה שלנו היא להיעזר במבוגר המכיר אותך (ואולי גם את אימך אך לא חייב).
מישהו בקירבתך שאת יכולה לבטוח בו- אבא/ אח/אחות/ יועצת באולפנא/ עו"ס/ מחנכת וכדו', ויחד תוכלו לחשוב איך ניתן לגשר ביניכן 🤝🏻
אני מאמינה שאפשרי להגיע להבנות, וגם אם היחסים ביניכן לא יהיו קרובים מאוד- לפחות שלא תסבלי בכל פעם שאת בבית 💓
דבר נוסף שחשוב שתדעי כי הוא עמוק וארוך, אך נכתוב בתמצות בתקווה שמשהו מזה יעזור לך-
כאשר קשה לנו עם מישהו סביבנו עלינו לזכור כי אין לנו יכולת השפעה עליו. כל מה שלא נעשה- אם אותו אדם לא ירצה- הוא לא ישתנה. זה פשוט לא בשליטתנו. ולכן- כל עוד נישאר בעמדה מחכה שהאדם ישתנה כדי שנרגיש יותר טוב- בדר"כ נישאר בתסכול 😔
לכן הפתרון הוא לחשוב מה אני יכולה לעשות, מה אני יכולה לשנות בי כדי להרגיש יותר טוב.
📋 המלצה קטנה היא לכתוב לעצמך אילו מחשבות מעוררות בך את התחושה הבלתי נסבלת. מה מבחינתך "הכי נורא" בזה. תנסי להשלים את המשפט: "אם אמא שלי מגיבה ככה זה אומר ש..."
ותנסי לחשוב 💭~
מה זה אומר עלייך?
איזו ילדה את?
למה זה כ"כ מסעיר אותך?
כך תגיעי לעומק מחשבתך.
וכאשר את מגיעה למחשבה אחת- תנסי לשים שם סימן שאלה (❓), לשאול את עצמך האם המחשבה היא נכונה.
👈🏻 אתן לך דוגמא– רק להמחשה:
למשל אם מבחינתך "אמא אף פעם לא מתייחסת אליי"-
האמנם? אין שום סיטואציה שזה כן קורה?
אם מבחינתך "אם אמא לא מתייחסת אליי כנראה אני ילדה לא טובה מספיק"- גם על זה שימי סימן שאלה (❓)- האמנם? האם אכן זה נכון?
לעיתים הפרשנות שלנו את העולם נוטה להגזמה ולטעות בחשיבה שלנו, ואנו "קובעים" לעצמינו בראש כללים כאלה- שכדי שנרגיש טוב צריך לקרות כך וכך" ואם זה לא קורה- מבחינתנו זה אסון ואז אין לנו יכולת להתמודד עם זה ⚠️
כשאנו מגלים את זה- אנו מבינים שכאן יש בידינו טעות וביכולתנו לחשוב מחשבה יותר מאוזנת כדי לחוש טוב ⚖️
הדברים גדולים ועמוקים מכדי להאריך בהם דרך מקלדת.
ממליצים מאוד להיעזר גם בע"פ במישהו (מקצועי עדיף) ומקווים בע"ה שבזכות רצונך העז להתקרב לאימך – גם תזכי לתחושת רווחה ☺️
בהצלחה רבה !!
משיב נפש 🍃