*ש*
הי! תודה רבה על המיזם הזה! הוא באמת חשוב ועוזר. אני לומדת מסילת ישרים, ולמדתי על מידת הנקיות. הרמח"ל מתייחס שם לחטא של גילוי עריות ומדבר על זה שזה לא רק במעשה, אלא גם בדיבור ובמחשבה. בגדול, אני מסכימה עם זה. כאחת שחיה בחברה מעורבת אני נתקלת לפעמים בכל מיני דיבורים לא מתאימים, שאולי זה לא ממש חטא, אבל זה ממש לא לעניין. מה שהיה לי קשה בכל העניין הזה זה איך שהדברים כתובים. לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה, אבל ממש עולה מזה טון של סוג של החפצה. כאילו שהאישה היא איזה יצור שאם רק תסתכל עליו אתה תחטא, שזה היצור בערך הכי מסוכן מבחינת העולם הרוחני של הגבר. יש שם דברים ממש חריפים שכבר ממש היה לי קשה ללמוד. הרמח"ל היה אדם באמת גדול, וקשה לי להאמין שזו באמת כוונת הדברים, אז כנראה שלא הבנתי נכון... אני ממש אשמח אם תוכלו אולי להסביר לי קצת יותר את העניין. תודה רבה! בת 18...
*ת*
דבר ראשון, יישר כח שאת לומדת מסילת ישרים, בזכות השאלה שלך אני גם העמקתי קצת🙃
וגם כל הכבוד שאינך מקבלת בהכנעה כל מה שכתוב וטורחת לשאול בכבוד מה שקשה.
כדי לענות לך, התייעצתי עם הרבנית אוריה מבורך והתשובה כאן היא בעיקר דברים שלה.
בעצם, את שואלת שתי שאלות. את לא מבינה איך יכול להיות שהרמח"ל, שהיה אכן אדם גדול ועצום ברוח, מדבר באופן שנראה מחפיץ כלפי נשים.
השאלה השניה שלך היא האם היחס לנשים ביהדות הוא רק כ"אובייקט-מחטיא" שמעורר את הגבר להחפצה ולנפילות רוחניות. ננסה לענות על שתיהן.
א. ביהדות ניתן למצוא שני קולות הפוכים, בכל הנוגע למיניות.
הקול האחד רואה במיניות דבר שלילי, כמעט בכל הקשר.
הקול השני רואה במיניות משהו שהוא לא שלילי ולא חיובי, אלא תלוי בהקשר שבו היא מתרחשת. אם היא מתרחשת בין בני זוג הנשואים באהבה, אז המיניות היא קדושה ונעלה. אם היא מתרחשת בהקשרים אחרים (גם דמיון זו התרחשות מינית כשמדובר בגברים), אז היא שלילית.
לפי הגישה השניה, הגבר יכול להסתכל על נשים שאינן אשתו (על הפנים שלהן, כמובן שלא על גופן), לשוחח איתן וכו'.
מתי יהיה לו אסור להתבונן בנשים בכלל? רק במקרה שהוא לא מצליח לשלוט בייצרו והדבר גורם לו להרהורי עבירה.
ב. לגבי גישת הרמח"ל, חשוב לציין שבספרו מסילת ישרים (פרקים יג-ט"ו) הוא מבטא הרבה פעמים הערכה לגישה סגפנית באופן כללי. כלומר, הוא לא רואה רק במיניות דבר שלילי, אלא בכל הנאה גופנית הוא רואה משהו שמרחיק את האדם מהרוח ומהמדרגה הגבוהה.
עמדות סגפניות אכן קיימות ביהדות, אבל חשוב לציין שהן היו נפוצות בעיקר בעבר, כיום עם החזרה לארץ ישראל הן עמדת מיעוט. בגדול ניתן לומר שהיהדות לא רואה בסגפנות גישה נכונה, אחת העובדות הידועות בעניין היא שהנזיר צריך להביא קרבן חטאת, משום שמדרגת הנזירות נתפסת כסוג של חטא. (ואכן הרמח"ל שם דווקא משבח את הנזיר ומשווה את הגישה שלו לנזירות).
הגישה השניה שרואה במיניות ערך שתלוי בהקשר, לא חושבת שהנאה מינית היא משהו שלילי בהכרח. בחיי הנישואין, ההנאה המינית יוצרת משהו מאוד חשוב בין איש לאשתו ובין אישה לבעלה, אפילו בלי קשר לתוצאה של פריון.
כמובן, גם הרמח"ל יסכים שבקשר טהור בין איש לאשתו יש קדושה, אך הוא מדגיש מאוד את ההרחקות והסייגים בקשר שהוא לא כזה וכמו שאמרנו, משבח את הסגפנות בהנאות העולם הזה. חשוב גם לזכור שהרמח"ל חי בתקופה מסוימת והושפע מהשיח שהיה מתאים בתקופתו.
מלבד זאת חשוב לדעת שבלימוד הרמח"ל יש רבדים על גבי רבדים, ועל מנת ללמוד בצורה בה דבריו מתיישבים על הנפש מומלץ לשמוע שיעורים או ללמוד פירושים שנכתבו.
לסיכום: גם אם את שומעת בתוך המקורות היהודיים קולות שנראים לך שהם מתייחסים למיניות באופן שלילי וגורף, דעי לך שהם לא הקולות היחידים ושיש גם גישה אחרת.
הרבנית אוריה מבורך כתבה ספר לימוד על צניעות שעוד לא יצא לאור, אך היא מאפשרת לקרוא במייל למי שרוצה. אני ממליצה עליו מאוד. אם תרצי להמשיך להעמיק בעניין, פני אלי בפרטי דרך קישור השאלות ואקשר ביניכן.
מקווה שעזרתי
אלישבע