ש.
היי אשריכם ממש!! צדיקים אמיתיים!! אני שביעיסט בישיבה תיכונית ויש לי חבר בכיתה ט' (חמשוש) אנחנו חברים ממש טובים ואני מנסה למלא לו את התפקיד של האח הגדול שאני הייתי רוצה בכיתה ט'.... אבל זה פשוט לא הולך, אני מרגיש שאני רודף אחריו כמו מטומטם והוא מתנהג לפעמים כמישהו שלא רוצה את הקשר הזה, ומצד שני זה כן הולך ושאנחנו מדברים אז אנחנו חברים!! זה נהיה כבר רדיפה מידי ואני מרגיש ממש מובך ומוזר וגם חברים שלי אמרו לי את זה. מה אני עושה איתו???
ת.
שלום לך,
כל הכבוד על התבוננות וחשבון הנפש. שימת לב למצבים כאלה יכולה לפתור הרבה ספקות וסכסוכים.
בזהירות אנסה להעלות שלוש נקודות למחשבה:
*לא תמיד מה שטוב לנו, טוב לאחרים ולא תמיד מה שאנחנו רוצים זה מה שהאחר רוצה וצריך. זה מיוחד שאתה מחפש להעניק למישהו חברות שלך היה חסר אבל בשביל שהעמל לא יהיה לשווא, אולי כדאי לבדוק:"האם החבר באמת רוצה בקשר הזה שאני מנסה לתת לו?" "אולי לא נח לו חברות אינטנסיבית מידי והוא מעדיף קשרים עם בני גילו?"
יש שמשווים חברות למלח. מלח בא להטעים את האוכל אבל כשזה בכמות גדולה מידי, זה כבר לא טעים וצריך לזהות את המינון הנכון.
*איך אפשר לזהות?
חשוב שקשר יהיה מבוסס על כנות, פתיחות ושיתוף לגבי הקשר. אם יש משהו שלא נח לך-חשוב להגיד. אם השני עשה משהו שלא היה נעים לך-חשוב להגיד, לברר, לשאול.
* יש אנשים שגם אם הם מעוניינים בקשר, הם פחות יוזמים בו בגלל האופי שלהם ואז לפעמים נוצרת התחושה שאחד רודף אחרי השני ורק אחד יוזם.
אבל-ציינת שגם החברים אמרו לך משהו בהקשר. לכן כדאי להתחשב במה שהחברה מאירה לך ולבדוק האם באמת במקרה כזה מדובר.
לסיכום:
מומלץ לברר האם מה שאתה מנסה להעניק לחבר, זה משהו שהוא באמת רוצה.
מומלץ לנהל שיחה פתוחה לשתף בהרגשות שלך ולשאול את החבר איך הוא מרגיש בקשר. בהצלחה!
מוריה