שלום אני שנה הבאה שמיניסטית ואני יודעת שיהיה לי מלא זמן פנוי אבל יש לי בעיה קטנה אני לא יכולה לשבת בבית בלי לעשות כלום זה מחרפן אותי אני חייבת להתנדב במשהו או לעזור לאנשים לא משנה במה ,זה מחייה אותי ונותן לי משמעות לחיים . יש לי מלא חברות שעושות שלפ ואני פשוט מרגישה ממש לא משמעותית. הייתי מאוד רוצה ואני מאוד שמחה בשבילהן .אבל אני יודעת שזה לא בשבילי אני שואלת את עצמי מה אני יעשה שנה הבאה איך אני יכולה להשפיע ולעזור לעמ"י בדרך שלי ? אני יודעת שזה מגוחך אבל מאוד הייתי רוצה להתנדב כליצנית רפואית בבית חולים לשמח ילדים אבל אני יודעת שזה לא אפשרי במיוחד בימים האלה ): אז חשבתי שאולי אני אשאל אותכם יש לכם אולי רעיון בשבילי איך אני יכולה להשפיע ? במה אני יכולה להתנדב ?
*תשובה*
אהלן!
השאלה שלך כל כך מחממת את הלב!
מהמם לראות את הרצון שלך להיות חלק ולהשפיע בעמ״י!
אני אתייחס לשאלתך הישירה, ובנוסף לכמה נקודות נוספות מהשאלה.
•לפעמים כשמשעמם וחשים מן ריקנות, אין ספק שתרומה ונתינה נותנות לנו תחושת משמעות ומפיגות את החלל הריק שנוצר.
לא בטוח זה רלוונטי אלייך,
יש מצב שאת מהאלו שחייבים כל רגע לעשות משהו, אבל אל תבהלי מהזמן הפנוי! חשוב לאט לאט ללמוד להיות עם עצמנו ועם המחשבות שלנו (זה רק נשמע קל).
לנצל את הזמן הפנוי (ואפילו להקדיש מראש זמן) להתבוננות, ללמוד משהו, להיות עם המשפחה והחברות.
כשתקדישי זמן להתבוננות, מי את, מה היכולות והכשרונות, מה חשוב לך, יהיה לך יותר קל להבין מהי הדרך שלך לעזור לעמ״י.
•התפקידים הגדולים נראים לנו כל-כך חשובים ונוצצים. שאם נעשה אותם אז נכבוש את העולם.
כל תפקיד גדול וחשוב מורכב מרגעים קטנים. כל תפקיד יכול בסופו של דבר לאבד מהזוהר שלו ואנחנו יכולים להשחק.
כשחנה סנש הגיעה לארץ ישראל, היא מספרת שהיא הרגישה תחושת שליחות גדולה ורצתה לבצע משימה גדולה בהתאם. היא הגיעה לקיבוץ ושם קיבלה את התפקיד- למיין גרביים.
אחרי תחושות של חוסר סיפוק ומשמעות, היא הבינה שאם לא היא, לא היה לחיילים גרביים והם לא היו נלחמים היטב.
״השליחות הזו גברה על התסכול, העצבות והדיכאון.״
נראה לי שברגע שתהיה הפנמה של הידיעה שבעצם כל רגע ורגע יש לו משמעות, ובכל מעשה ומעשה אני משפיעה על עמ״י - תרגישי תחושת שליחות תמיד!
לפעמים השאלה לא מה אני עושה, אלא איך אני עושה. מה אני משדרת לעולם ולסביבה.
״זה לא התפקיד עושה את הבנאדם, זה הבנאדם עושה את התפקיד״
הדברים נמצאים לנו ממש מתחת לאף, לעזור לחברה לפני מבחן, לחייך למורה, לפרגן, להגיד תודה לנהג (נשמע נדוש אבל זה נכון..)- זה המעשים הקטנים..
מבטיחה לך שברגע שתיישמי את זה בכל דקה מהיום שלך תרגישי שאת חיה חיים עם משמעות.
•בכל אופן, ברור שלכל אחד יש את התפקיד שלו, ואת הייחודיות שלו ומשהו מיוחד שהוא יכול לתת לעולם.
וזה ממש לא מגוחך, זה מהמם בעיניי התנדבות כליצנות רפואית!
•אל תפחדי להתחיל ולעשות את הצעד הראשון. לפעמים יש לנו הזדמנויות לעשות כל מיני דברים אבל אנחנו לא עושים תצעד הראשון, מפחדים להתחיל או דוחים כי באותו רגע אין כוח.
תתחילי, תעשי תצעד הראשון והשאר יבוא..
אז אולי עכשיו יש מקומות שפחות בגלל הקורונה, בכל אופן תתקשרי ותבררי, ואם לא אז תנסי בהזדמנות הבאה.
ובינתיים תעשי צעד ראשון ותבררי לגבי מקום אחר.
•משהו קטן-
זוהי התקופה שבה אנחנו בונים את הבסיס שלנו על מנת שבהמשך נוכל למלא את התפקיד שלנו כמו שצריך..
להתנדב ולתרום זה חשוב אבל גם לימודים.
לשים לב שיש פרופורציות נכונות..
אז לגבי שאלתך, ההבנה שכל רגע הוא שליחות, שיש דברים מתחת לאף.
שלעזור לאח או לאמא זה לא פחות מלצאת להתנדבות גדולה, כבר תתן לך תחושת משמעות. אם הקב״ה שם אותך פה ברגע זה- סימן שאת משמעותית פה ויש לך מה לעשות.
וסתם רעיונות:
עזרה לימודית לילדים שצריכים, הדרכה בתנועת נוער, חלוקת ואיסוף סלי מזון, לעזור למשפחה עם ילד עם צרכים מיוחדים.
האנשים האלה יכולים להיות חלק מעמותה והם גם יכולים להיות השכנים.
מאמינה שזה דברים שאת מכירה-
רק צריך לעשות את הצעד הראשון ולהתחיל...
בהצלחה ענקית!
הודיה
זוהי התקופה שבה אנחנו בונים את הבסיס שלנו על מנת שבהמשך נוכל למלא את התפקיד שלנו כמו שצריך..
להתנדב ולתרום זה חשוב אבל גם לימודים.
לשים לב שיש פרופורציות נכונות..