ש. פעם הייתי ממש מחוברת להקב"ה.. הייתי מדברת איתו, מתפללת כל יום וממש בוכה אליו.. אולי זאת הקורונה, ואולי מה שהיא הביאה איתה אבל כבר קשה לי להתפלל. אני כל בוקר אומרת ברכות השחר קבוע, אבל יותר מזה- בשבת בלבד. אני מרגישה שהקורונה לקחה כל כך הרבה ממני, בין אם קרבה עם חברות, אירועים שארגנתי, שנה אחרונה בתיכון.. כל כך הרבה! על כולם התפללתי שיקרו , כל כך חזק. כולם נפלו. אני לא איבדתי אמונה, אבל פשוט התייאשתי. אני מבינה שלפעמים אנחנו לא רואים את הטוב , אבל אני פשוט טבועה בתסכול. אני יוצאת ממנו לפעמין אבל כשאני באה להתפלל אני אומרת לעצמי- בשביל מה? הוא הריי יעשה בסוף מה שנראה לו לנכון ואני רק יכולה לבקש שאקבל את זה. איכשהו..
ת. שלום לשואלת היקרה!
אני רוצה להקדים ולומר שאני ממש מזדהה עם הכאב שעולה בשאלה שלך וקצת מקנא על רמת התפילות שתיארת שבעבר היו החווייה היומיומית שלך.
המציאות של הקורונה היא לא נורמלית עבור כולנו וזה בהחלט מובן שהיתה לך נפילה כתוצאה מכל השינויים שהמחלה הזאת הביאה עלינו ובעזר השם אני מתפלל שהתשובה תעזור לך למרות הקושי.
חשוב לי להקדים ולומר שאם בתקופה מסויימת היית בגובה רוחני מסויים ואז בגלל כל מיני סיבות התרחקת ממנו, משמעות הדבר שאת שייכת למקום הגבוה שהיית בו ואפילו יותר מכך וכרגע יש איזה חסימה שמונעת ממך לחזור למקום הזה.
כמו כן, חשוב לזכור שכל משבר הוא הזדמנות לבירור והתקדמות ובעזרת ד' אני מקווה שגם את תפרחי מהמשבר הזה ותעלי למקום יותר מבורר ויותר נכון לך.
אם ננסח את השאלה שלך בקצרה, השאלה היא למה להתפלל לרבש"ע אם הוא בסוף עושה רק מה שנראה לו טוב ללא קשר לתפילה?
*המציאות משתנה בעקבות התפילה*
ברובד הפשוט- אנחנו מאמינים שה' פעמים רבות מקבל את התפילות שלנו כמו שהן. הראיה הכי פשוטה לכך זה שחז"ל שהיו בעלי רוח הקודש הדריכו אותנו להתפלל בעת צרה (יש על זה אפילו חיוב מהתורה)
אמנם לא תמיד מקבלים מענה כמו שרצינו לבקשה המדויקת שלנו. אבל אין תפילה שחוזרת ריקם, היא תמיד פועלת, ומשנה, גם אם לא נראה את התשובה, אבל היא תבוא, אם לא היום, אז מחר ואם לא מחר עוד שנה, ואם לא על הנושא שבקשתי, אז בנושא אחר, ואם אני לא אקבל את מה שרציתי אולי נמנע ממני צרה אחרת, וכן הלאה.
התפילות פועלות, אנחנו מקבלים מענה, אבל לא תמיד בצורה גלויה שאנחנו רואים. אנחנו לא יודעים איזה מתנות יש לנו היום שקבלנו בזכות התפילות של פעם.
אז אם נסכם במשפט- עצם התפילה מורידה עלינו שפע עצום, לא מעט פעמים ממש כמו שביקשנו, וממילא בכל מקרה שווה לנו להתפלל.
*התפילה כמפגש בלי קשר למענה*
הנקודה הזו היא נקודה עמוקה יותר ואני מקווה שאצליח להסביר טוב.
במשפט אחד- אנחנו לא מתפללים בשביל לקבל, אנחנו מתפללים בשביל להיפגש.
ונרחיב- מטרת התפילה בעומק זה להיפגש עם הקב"ה, להיפגש עם הנשמה שלנו, לתת לרבדים העמוקים שבנו קצת חיים. לפרוק מעלנו את הקושי, את הצער, את כל מה שלא הולך לנו בחיים. לבכות לפני מי שמקשיב לשיחתנו, שאוהב, מצפה לנו.
במקום להסתכל על הבקשות של התפילה כפונקציה למילוי חסרונותינו, נסתכל עליהם כעל פונקציה ליצירת קשר ומפגש, כפתח לדיבור, כשיתוף של רבונו של עולם בעולם הנפשי שלי.
כמו שכשמדברים עם חבר טוב על הקשיים, אנחנו לא מצפים שהוא יסדר לנו את החיים, אנחנו פשוט רוצים מישהו שיתן לנו יד בקושי, ילווה אותנו. נרגיש שמישהו מקשיב לנו, שומע שוועתינו, שאנחנו חשובים לו.
אז נכון, אנחנו רוצים שהוא גם יעזור לנו אבל זה שיקול שלו איך לעזור, העזרה שלו היא לא הסיבה שנדבר איתו! אנחנו *רוצים* לדבר איתו, כי הוא אוהב אותנו ואנחנו אותו, כי אנחנו רוצים להיות מחוברים.
כמובן הסיבה שבכל הזאת אנחנו מבקשים בקשות ספציפיות כיוון שזה מה שמטריד אותנו וככה אנחנו באמת נקשרים אל רבש"ע.
נקודה נוספת שמרוויחים מהתפילה בלי קשר לתוצאות זה מה שמכונה *עילוי הרצון* כלומר כאשר יום יום אנחנו מבקשים על בית המקדש שיבנה אנחנו מחדדים בעצמנו את הרצון בבניית בית המקדש וכן על זה הדרך.
לסיום אני רוצה לאחל לך שבעזרת ה' המצב הזה יחלוף במהירות כמו שבא והקב"ה יזכה בחזרה לתפילות המופלאות שלך בקרוב. 💪
אם יש שאלות נוספות או שאת מרגישה שלא עניתי לך אשמח שתשאלי שוב.
עדיאל