ש.
שלום וברכה!
קשה לי עם מצוות "לא תעשה", באופי שלי אני תמיד עסוקה בעשייה. זה מספק אותי וטוב לי...
הבעיה שלפעמים העשייה הכי טובה היא דווקא לא לעשות. וזה ממש קשה לי...
אם זה אומר הלכות שבת שיש הרבה איסורים קטנים שקשים לישום ואפילו לישון כשאני צריכה לעשות הרבה דברים ביום למחרת. אשמח לעצות! תודה!
ת.
שלום לך
את מתארת קושי עם עולם ה'לא'. אני אתייחס לשני קשיים שיש בעייני עם העולם הזה – הצד המגביל והאוסר שב'לא' והצד הלא פעיל שלו.
לא תעשה = מגביל
מצוות לא תעשה שומרות על המדרגה שלנו, על מה שכבר קיים, לשמור על המינימום שלא ייפגם. לעומת מצוות עשה שמוסיפות עוד קומות בתוכינו.
אפשר להוסיף ולומר שמצוות לא תעשה מייצרות לנו גבולות, ובכך יוצרות מרחב שבו אפשר לפעול. עולם בלי גבולות הוא עולם בלי סדר, וקל מאוד להאבד בו. דווקא בגלל שיש גבול יש לנו בטחון ותחושה שיש יותר מרחב לפעול בו, אחרת אנחנו נוטים להיות מצומצמים, מהפחד להתפזר לכל עבר, או מעודף אפשרויות שמבלבל אותנו.
זה נושא רחב, המטרה שלי היא לפתוח פתח להבנה והעמקה במהות מצוות לא תעשה. ככל שנעמיק במבט הזה, ונראה את ערכם, נתחבר אליהם יותר ויהי' קל יותר לשמור אותם.
ממליץ מאוד בהקשר הזה ללמוד הלכה (ובעיקר מפניני הלכה) – תמיד כשיודעים למה אסור, יותר נח לשמור על זה. ויותר מזה – כשאומרים אסור אנחנו שומעים תמרור עצור שמגביל הכל, ושבת נראית לנו ככה - ⛔. אבל ברגע שקצת לומדים, ומבינים את הכללים והפרטים, מה באמת אסור, ומה סתם אסרנו על עצמינו כי לא ידענו, פתאום הכל יותר נעים וזורם, וה'לא' לא כ"כ מודגש. גם כי המפגש הוא מתוך הבנה, וגם כי מסתבר שלא הכל אסור...
אגב - אם כבר הזכרנו את שבת, שבה זה באמת בולט – אפשר להעמיק יותר במצוות עשה של שבת – להתעסק בלהכין דברים לקראת שבת, בקידוש וכד'. או להעמיק בכללי בכל מצוות עשה. לשים את עיקר המבט על מצוות העשה ולא להיות עסוק במסגרת (החשובה) של לא תעשה. למשל עכשיו ב'קורונה' – במקום להתעסק, לדבר ולהתבאס כל הזמן כמה אוסרים וכמה ומגבילים אותנו, לחשוב מה אני יוכל לעשות, לגלות תחביבים חדשים, ללמוד דברים חדשים. להסיט את המבט מהשלילה אל החיוב.
לא = לא לזוז
לפעמים אנחנו מרגישים שכשאסור משהו זה מאוד מגביל אותנו, חונק אותנו, לוקח את החירות שלנו.
אהבתי את ההגדרה שלך – העשייה הכי טובה היא דווקא לא לעשות.
אחת העצות הכי יעילות בעיניי, בהתמודדות עם מצבים שקשה לנו איתם - זה לצבוע אותם בצבע המיוחד שלנו, לעשות עבודה עם עצמי, איך אני חווה את החוויה הזאת כפי שאני הייתי רוצה לחוות אותה. לדוג' – כשהייתי בצבא, והיה לנו מסע קשה, ניסיתי להתייחס לזה לטיול עם חברים, להנות מהנוף. פתאום הקושי נעלם ומתחילים להנות מזה. או כשהיינו צריכים לשטוף את החדר בזמן קצר ולחוץ, הסתכלתי על זה כתחרות – מי יכול לשטוף את כל החדר ולסדר אותו בזמן הכי קצר. ואז זה לא משימה מלחיצה, זה פשוט כיף. צורת החשיבה הזאת מחזירה לנו את תחושת החירות שההגבלה לקחה לנו, ופתאום זה לא עצירה מחניקה שהנחיתו עליי, אלא זה חוזר להיות בחירה שלי.
אותו דבר כאן - את אוהבת לעשות, ואם תצליחי באמת להסתכל גם על ה'לא' כעשייה, כחלק מהעולם שאת מרגישה שייכת אליו, או לפחות תנסי לראות את זה בצורה אחרת שאת אוהבת, זה יעזור לך להתחבר לזה.
אפשר גם בצורה יותר פשוטה – אני צריכה לישון שיהי' לי כח מחר לעשות דברים שאני אוהבת. זה לא לעצור את כל החיים שלי עכשיו, אלא זה חלק מההתקדמות שלי.
נקודה נוספת שיכולה להועיל לך היא באמת לשמוח במנוחה. זמן של הפסקה כזאת, יכול להיות זמן של התבוננות עצמית. לפעמים מרוב עשייה כלפי חוץ, אנחנו שוכחים את עצמינו. המנוחה, העצירה, היא זמן של עבודה ועשייה אבל פנימית, לא חיצונית. זה דבר חשוב, ואפשר מאוד להנות ממנו – לחשוב קצת על עצמי, על החיים. לעשות חשבון נפש, לטפוח לעצמי על השכם, להודות לקב"ה על השפע שלו, ועוד ועוד, כל אחד והעולם הפנימי שלו..
לזכור שגם אם את לא בעשייה, את יכולה לעשות דברים משמעותיים. כשתעמיקי את המחשבה הזאת בתוכך, לא תרגישי שעכשיו כשאת לא בעשייה אז יש ריק כזה, יש המון! רק במקום טיפה שונה..
בהצלחה רבה!, מקווה שעזרתי...
יוחאי