ש.
היי אני בת (-)
וסיימנו את תהליך השיבוצים.
ברוך ה' באמת ברוך ה' אני במקום שרציתי ואין מאושרת ממני
אבל יש לי חברה מהממתתתת
לא מהסניף שלי
שלא נכנסה... ואני באמת לא יודעת איך "לנחם" כי אני לא במקום שלה אם אני אגיד שאני יודעת ומבינה וזה זה לא אמין כי אני לא במקום שלה!
אבל באמת אני רוצה שתתעודד ולמצוא את המילים הנכונות.
אשמח שתעזרו לי
ת.
שלום!
ברכת ה' עליך על כל הרצונות הטובים, האמפתיה, האכפתיות והכנות כלפי חברה שלך.
אכתוב את הדברים כפי שאני רואה אותם, ובע"ה אני מקווה שהם יהיו לך לעזר..
נתחיל.
לרב קרליבך יש אמירה יפה, ש"חבר טוב הוא אחד שלידו אני רוצה להיות יותר טוב". בעולם היום מסתובבת איזשהי מחשבה שאם מישהו מסויים באמת חבר שלי ואוהב אותי אז הוא צריך "לקבל אותי כמו שאני". ככה אני, ואני לא מוכן להשתנות- ואם לא מתאים, אז בעיה שלך.
כמובן שזה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על מי שאנחנו בגלל שככה חושבים אנשים סביבנו. אבל לא להיות מוכן להקשיב לביקורת או לעצות של אחרים? זה מאוד גאוותני. זה מעמיד אותנו ורק אותנו, במרכז. ואז הקשר הוא כבר לא כ"כ הדדי. וחברות הרי, היא בוודאי קשר הדדי...
כתבתי את כל זה כדי שקודם כל נבין מהי באמת חברות. לאו דווקא הסכמה ובוודאי לא התכופפות לפי המחשבות של השני תוך ויתור על מי שאני. אבל כן חשיבה על האחר ורצון להיטיב לו . ודווקא מתוך כך שחברים מבינים שהרצון הזה עומד בבסיס של הקשר, אפשר ולפעמים אפילו חשוב וכדאי לייעץ אחד לשני וגם לבקר כשצריך.
ומתוך ההבנה הזאת נצא למקרה שלך:
● לפעמים, ובמיוחד בהתחלה- מה שאנשים שחווים קושי צריכים מאיתנו זה לא נאומים חוצבי להבות או מגילות של נחמה- אלא שפשוט נהיה שם בשבילם. שנשתתף איתם בקושי, שנקשיב להם, שנהיה בשבילם מקום שבו הם יכולים לתת לעצמם להרגיש מה שעולה להם כרגע בלי שנשפוט. עם חיבוק, ורצון אמיתי להיטיב להם.
אז בפשטות, תהיי איתה במקום שלה. לא כי את מזדהה עם ההתמודדות שלה, אלא כי את חברה שלה וכואב לך שכואב לה.
ואם תחשבי על זה, לכל אחד קרה מתישהו שהוא רצה מאוד משהו ולא קיבל. אז תחשבי על איך את הרגשת כשזה קרה לך, אני מאמינה שאת בהחלט יכולה להזדהות עם התחושה שלה... וככה אפשר להגיע למקום הזה בצורה כנה יותר.
● את יכולה להשתתף בקושי שלה ולתת לה מקום כמו שאמרנו, אבל את לא צריכה "לנחם" אותה.
דבר ראשון את לא צריכה בכח להזדהות עם הקושי שלה ולהכניס את עצמך אליו.
ודבר שני, לכל אדם יש את המקום והתפקיד שלו בעולם, והקב"ה באהבתו הרבה משגיח על כל אחד מאיתנו ומכוון אותו כדי שהוא יצליח לממש את ייעודו.
ואולי דווקא זו הנחמה, לדעת שה' אוהב אותנו ומוביל אותנו בדרך טובה ונכונה, גם אם כרגע זה לא מובן וקשה לנו. אומרים את זה הרבה וזה קצת קלישאתי, אבל זה ממש ממש כך. אין מי שרוצה בטובתנו יותר מאשר רבש"ע.
● במידה ותראי והיא פנויה להקשיב ולקבל- את יכולה לומר לה את מה שאמרנו בנקודה השניה על השגחת ה'. ואפשר גם להציע לה לראות מה היא יכולה לעשות מכאן באופן מעשי- יש עוד הרבה מסגרות שאפשר להתנדב בהם ואולי בהן היא יכולה לתרום וממש את עצמה.
אל תפחדי לדבר ולומר- נשמע שב"ה יש לך טאקט ואת מבינה עניין. רק חשוב לראות שהצד השני מוכן לשמוע...
● פיזית, אתן יכולות לצאת ולעשות דברים כיפיים ביחד. זה תמיד מעודד ומשמח...
● ונקודה אחרונה, קחי כל דבר בפרופורציות. באמת קשה לה עכשיו, ובאמת תשתדלי להיות שם בשבילה- אבל אל תשכחי שהיא תעבור את זה ובע"ה תממש את עצמה ותהיה שמחה ומאושרת.
את לא צריכה להגיד לה את זה וגם לא לשדר לה שהיא "סתם מתבכיינת", אבל ביחס שלך לזה אל תרגישי חס וחלילה לא נעים, מבוכה או אשמה כי את נכנסת והיא לא. היא בתקופה לא קלה, נכון- אבל הכל בסדר. היא תעבור את זה...
ואת מצידך תשתדלי לעזור לה כמה שאת יכולה. והכל בגבול הטעם הטוב..
ה' יהיה איתך, תצליחי להיות שם בשבילה ולעודד אותה.
בהצלחה רבה בהדרכה ובכל אשר תעשי!
נעם.