ש
תודה לכם!!
אני בת 16
בחסדי שמיים אני עוסקת בחינוך בלתי פורמאלי- במקום שנותן לי את היכולת להעביר הלאה מעצמי. זה גורם לי לסיפוק מטורף,באמת!
אני מרגישה שזאת שליחות עבורי.
לצערי, זה לא בדיוק גן עדן.. הרשויות מקשות עליי מאוד וממררות לי את החיים! אני לא מגזימה!
אני נעה בין הרצון למלא את השליחות לבין התשת כוחות מהרשויות. זה לא רק התשת כוחות-זה גם חוסר הערכה..
אני אובדת עצות..אשמח בנוסף לטיפים פרקטים🙏🏻 יועיל מאוד!
תבורכווווו
ת.
שלום,
לפני שאתייחס לשאלה שלך, אני חייבת לחזק את ידייך- אשרייך שאת זוכה לתרום לעמ"י ואשרייך שאת שמחה בזה. ממש שמחתי לקרוא את מה שכתבת, זה חיזק בי את ההבנה אילו אנשים טובים יש בעם שלנו.
ועכשיו לעניין:) את מתארת מצב שבו את מגיעה עם המון כוחות ורצון לפעול, אבל הרשויות לא משתפות פעולה ולא מעריכות.
נשמע שיש כאן שתי נקודות - תחושת ההתשה,שמן הסתם פוגעת ברצון הטוב שלך לפעול ותחושה של חוסר הערכה.
אנסה להביא לך כמה עצות,שלי מניסיוני האישי במצב דומה מאוד עזרו.
*ציינת שהרשויות ממררות לך את החיים. נסי לחשוב- האם הרשויות מתנגדות למה שאת עושה באופן עקרוני? האם מפריע להם המיקום/ הזמן/ התוכן של מה שאת עושה? או שבגלל מדובר במצב שבו את מצפה לקבל משאבים כמו תקציב/ מקום/ תמיכה והרשות לא מספקת לך את זה?
ההבדל בין השניים גדול- אם הרשויות מתנגדות לפעילות שלך ברמה העקרונית- הייתי מנסה לקבוע פגישה עם האחראי על תחום הילדים/ הנוער הבלתי פורמלי ומלבנת איתו את הדברים.יכול מאוד להיות שתגלי שמדובר במשהו פתיר בסה"כ. כמובן,ייתכן שזה לא ייפתר (אם מדובר במשהו שעקרוני לך/ לרשות המדוברת) ואז פשוט צריך לדעת להמשיך בשלנו, אבל עם המון רגישות וכבוד. לפעמים כשצד אחד מרגיש שאנחנו "לא שמים עליו" הוא מתנגח בחזרה. מנגד, כשהצד השני רואה שמדובר בפרויקט שמכבד אותו ולא בא בכוונה שלילית, ההתנגדות שלו פוחתת.
אם הרשות לא מתנגדת עקרונית,אלא פשוט לא מוכנה להשקיע בכך - נסי כמובן לשוחח איתם על חשיבות העניין, אך לצערי אני יכולה להגיד לך שייתכן שהם לא ירצו להשקיע בזה. לפעמים ניתן לראות שרשויות לא עושות מאמץ למען פעילות לא פורמלית. מה עושים אז? מבינים שלצערנו- זה תלוי רק בנו. אם ניסית וראית שאין תמיכה- שני גישה. אמנם לכאורה עוד עול נופל עלייך, אבל לפחות לא תרגישי מתוחה ומאוכזבת מהיחס של הרשות כלפייך.
במאמר מוסגר אני אוסיף משהו כללי- רשויות הן גוף בירוקרטי מאוד. יש להם המון כוונות טובות, אבל בפרקטיקה הן פחות מתעסקות ברמת האזרח הקטן. כמובן שיש רשויות שמשקיעות מאמצים לשנות את זה, אבל לצערנו בהרבה מקומות זה לא המצב. חשוב להבין זאת, כדי שלא נגיע עם ציפיות גדולות שלא בהכרח תואמות את המציאות.
* חוסר הערכה- העלית כאן נקודה חשובה מאוד. אנחנו כאנשים זקוקים להערכה. יש אנשים שעלולים להתבלבל ולחשוב שמדובר בגאווה חלילה, אך לא על זה מדובר. את משקיעה המון,רוצה לתת מעצמך ולגיטימי ואנושי מאוד לרצות שיכירו בהשקעה שלך ויעריכו אותה. יש בהערכה כוח , משום שהיא משקפת לנו את הטוב שאנחנו עושים ומעודדת אותנו להמשיך עם הרצון לעשות טוב.
מה עושים כשמרגישים תחושה כזו?
* קודם כל מחזקים את עצמנו- תדגישי לעצמך כל הזמן שבחרת לעשות טוב! הקב"ה נתן לך כוחות, את משפיעה איתם וזה לא מובן מאליו שאת בוחרת לנצל אותם לטובת אחרים.
* שואבים הערכה ממקומות אחרים- משפחה, חברות, צוות ( אם זה רלוונטי). אני בטוחה שיש עוד אנשים חוץ ממך שמעריכים את מה שאת עושה- תשאבי גם מהם את הכוח.
* מקבלים משוב מהילדים/ הנוער- אני לא יודעת עם מי את עובדת אבל שתדעי שאנשים שאנחנו עובדים איתם מעריכים אותנו מאוד! לפעמים זה ממש גלוי ולפעמים זה מופיע במחוות הקטנות. כשרואים וקולטים את זה- זה ממש מספק ומשמח! כמובן שזה גם נותן מוטיבציה להמשיך על אף הקושי.
* מחוות כלפי הרשויות- מה זה אומר? אם מדובר בעיריה לדוגמא, אולי כדאי ליזום איזה שהוא פרויקט לטובת העיר. זה מעיד על המון רצון טוב וזה יכול לעזור גם מול ההתנגדות של הרשויות לפעילות שלך. לא תמיד זה רלוונטי ולא בטוח שזה ישנה לטווח קצר- אבל רע לא ייצא מזה ושווה לנסות ולראות.
שוב, אשרייך! מקווה שתמצאי בך את הכוחות להמשיך ולהוסיף טוב ושהקב"ה יעזור והעניינים יצליחו להסתדר.
אם את מעוניינת לשאול ביתר פירוט- מוזמנת לשלוח שאלה נוספת.
בהצלחה רבה!
רוני