ש.
היי,
זה אולי נשמע טיפה כופר, אבל בזמן האחרון חשבתי על זה וקצת קשה לי עם כל הקטע הזה של הקרבת קרבנות.
כל הקטע הזה נשמע לי פגאני ומוזר ממש, אולי כי אני לא חייה במציאות של בית מקדש וזה נשמע לי לפעמים קצת רחוק, אבל גם קשה לי עם הקטע שאני פשוט לא מצליחה להבין איך להרוג/לשחוט/להקריב חיה (תקראו לזה איך שאתם רוצים), איך זה בדיוק מקרב אותי לה'? לאן זה מקדם אותי?
ת.
קודם כל, זו שאלה ממש טובה, אל תפחדי לשאול שאלות, גם אם זה נשמע "כופר".
לעניין עצם השאלה, הראשונים דנו האם נצטווינו על קרבנות כציווי אידיאלי מקורי שיש לו משמעות גבוהה או שמא זה משהו בדיעבד, הרמב"ם (מו"נ ג, לב) בוחר בדרך השנייה ומסביר שכשהקב"ה נתן את התורה צורת העבודה הרגילה אצל כל האומות הייתה באמצעות הקרבת בעלי חיים ואי אפשר היה לתת תורה בלי זה כי אז בני ישראל לא היו מצליחים לקבל. (כמובן, הקב"ה לקח את זה מזה שזה אצל אומות עולם עבודה ל"נבראים ולעניינים דמיוניים" לעבר עבודת ה' והוסיף לזה כל מיני עידונים מסויימים).
היום, הרבה דורות אחרי, גם בעקבות ה"עידונים" שהתורה הכניסה שחילחלו בנו ובעולם, אבל גם בזכות עוד התקדמויות, אנחנו מרגישים שאנחנו כבר לא צריכים את הפאן הפגאני הזה.
אז קודם כל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האמנם? האם באמת אין לנו צורך כזה? יכול להיות שלא באותה מידה, אבל אני חושב שזה לא דבר כל כך רחוק מאיתנו כמו שזה נראה במבט ראשון. כולנו מחפשים בחיים שלנו את החוויה, את הריגוש, את המוחשיות. אולי באמת קרבנות זה קצת 'פגאני' מידי לטעמנו, אבל מצד שני - מי מאיתנו לא הרגיש פעם שהקב"ה קצת רוחני ו'אוורירי'. ולעיתים כיוון שזה לא בא לידי מימוש בדת זה "בוקע" בתחומים אחרים, אנחנו רואים את זה, למשל, בפריחה של הרצון לטוס ל"מזרח" וכן בתוך ארצנו, כל מיני "קוראות בקפה", "רפואה אלטרנטיבית" וכו'.
האם לשיטה זו עדיין אפשר להגיד שיש בחווית הקרבת הקרבנות רמה "מעל"? יכול להיות, קשה לדעת מה החוויה של בית מקדש עושה לבן אדם ואיך קרבנות משתלבים בתוך החוויה, יש הוגים שכותבים כל מיני דברים על הרמה שזה מביא את האדם, אבל כנראה עד שלא נחווה, לא באמת נבין.
כמובן, לא צריך להישאר רק בשיטה זו ואפשר לשלב את ההסברים של הראשונים האחרים כדי להסביר כל מיני פרטים בקרבנות כמו למשל הרעיון של קרבן תודה- אתה עושה סעודת שמחה גדולה על הצלה שהייתה לך? למה שזה לא יהיה חלק מטקס דתי? או כל מיני רעיונות חלקיים שבאים לידי ביטוי בפרט כזה או אחר- למשל, הקרבן בהקשרים מסויימים מייצג "במקום" האדם (מה שהיה ראוי שיהיה לאדם קורה לקרבן) או שהוא מייצג איזושהי "העלאה" של עולם הטבע וכו'. כמובן שזה לא יפתור לגמרי את השאלה, אבל לימוד של הטעמים הללו עשוי לגרום ליותר הבנה של פרטים כאלה ואחרים ולגרום לזה להיראות פחות "רחוק".
כמו בכל טעמי המצוות, כנראה שבסוף לא נבין את כל הפרטים, אבל זה לא אומר בהכרח שאין סיבה- השיטות שמדברות על זה שזה לכתחילה אומרות שיש כל מיני "טעמים נסתרים" שאנחנו לא יכולים להבין עד הסוף וכו' (צריך להיזהר כשאומרים דברים כאלה שזה לא ימנע מאיתנו לחקור ולנסות לחשוב על מה הטעם של דברים) וחשוב לזכור שגם אם אין טעם אנחנו מקיימים את המצוות בלי קשר כי ככה הקב"ה ציווה.
שנזכה לבניין המקדש במהרה בימינו.
אריאל מייקלסון.