ראש חודש אלול. עוד מעט ראש השנה ויום כיפור ואני לא מרוצה בכלל. לא מרוצה ממה שהפכתי להיות אבל יותר מזה אני מודעת למה שאני לא מסוגלת לעשות. חובה על כל אדם לבקש סליחה מהוריו בכיפור. ואני לא מסוגלת. אני ואבא שלי זה דבר כל כך מורכב. אני כועסת עליו המון כי הוא עושה לי כך כך הרבה פעמים בכוונה אחרי שאני מבקשת שיפסיק. על כל הפעמים שהוא מציק לי, זורק הערות או גורם לי להרגיש ממש קטנה. יוצא שאני לא יכולה יותר ואני צועקת עליו ותאמינו לי שאני מסוגלת ליותר. אני שלמה עם הכעס שלי, אני יודעת שהוא כבייכול אוהב אותי אבל ככה לא עושים למי שאוהבים. אני לא רוצה לבקש ממני סליחה. זה אגו ברור לי. אבל אני לא אבקש סליחה ממי שפוגע בי, מבין שפגע בי, לא מוכן לבקש או לשקול סליחה ואפילו מתנשא מעליי הרצה של פשוט בא לי לעוף מפה. עכשיו.
הקבה כל כך לא יאהב את זה. זה נשמע כל כך זלזול וחוזר כיבוד הורים אבל זאת אני, אחת תיאטרלית שמציק לה חוסר כבוד עצמי. הצילו?
שלום אהובה!
מעריכה אותך שפנית אלינו!
אכן אנחנו נמצאים בעיצומם של ימים גדולים בהם אנחנו שבים אל ה' וה' שב אלינו. והאהבה ביננו לבינו עולה עוד מדרגה בחיים.
בתחילת המכתב שלך את כותבת שאת לא מרוצה ממה שהפכת להיות אך יותר מזה את מודעת למה שאת לא מסוגלת לעשות.
ראשית, יישר כוח שאת קשובה לתהליכים שאת עוברת ויודעת לומר "זו לא אני באמת!, כרגע אני לא במקום בו אני יכולה להיות" אך באותה נשימה אני רוצה שתנסי לשמוח בגילוי הזה-בחיבור לעצמך. יקרה, לכולנו יש רף שאנחנו רוצים להגיע אליו, והשאלה היא לא מתי כבר נגיע אליו אלא בעיקר איך עברנו אותו? האם עברנו אותו מתוך ראיית הטוב שבנו? או חלילה מתוך כעס על על עצמנו ולחץ להיות כבר במקום המיוחל? אני מאמינה שאת יכולה להסתכל על השנה החולפת ולומר "כל הכבוד לי! השתדלתי והתאמצתי.. ויש עוד עבודה אבל היא תהיה מתוך השתדלות לשמוח"
שנית, כתבת שאת מודעת למה שאת לא מסוגלת לעשות. אני רוצה לספר לך, שהרבה מהדברים שאנחנו חושבים שאנחנו לא יכולים לעשות מסתתר מאחוריהם משהו חשוב. ואנחנו צריכות להקשיב לו. לאט לאט. ומכאן נעבור לשאלה החשובה שלך.
את מתארת יחס מאד לא נעים מצד אבא שלך אליך. את פגועה. את נאמנה לרגשות שלך ("אני שלמה עם הכעס שלי") ומצד שני מציינת שברור לך שאת לא רוצה לבקש סליחה מאגו שזו תובנה כנה! צדיקה, חשוב לך לעשות את רצון ה' אך מצד שני הסיבה שאת מפחדת לבקש סליחה מאבא זה לא כי את לא רוצה, אלא כי את לא רוצה להיפגע שוב. את רוצה תיקון אמיתי. חזרה בתשובה מאהבה. אז מה עושים?
מצוות כיבוד הורים היא מצווה לא קלה, אך היא אפשרית בהחלט. אני מציעה שתשבי עם עצמך עוד היום, כמה דק' שתצליחי ותדברי או תכתבי לה' את כל מה שאת מרגישה ואת מה שהיית רוצה שיהיה בקשר שלך עם אבא שלא קורה כרגע. תנסי להיכנס לפרטים ופשוט לחוות מציאות אחרת, חדשה. מכאן, נסי לקבוע זמן רגוע עם אבא ולדבר איתו בצורה בוגרת על איך שאת מרגישה, בצורה מכובדת שלא מאשימה אותו אלא באה ממקום של כאב שלך ורצון שלך למציאות טובה יותר. אהבתי שציינת שאת יודעת שאביך אוהב אותך, למרות הכל. זו מחשבה בוגרת ונכונה. וחשוב שתהיה לך בראש בעת שתדברי עם אבא. אם קשה לך לדבר איתו, נסי לכתוב לו מכתב. אנחנו בעיצומם של ימים גדולים ובע"ה תהיה לך סיעתא דשמיא מיוחדת.
חשוב לי לומר, שיכול להיות שאבא שלך לא ישתנה. וזה המצב.. ואת תצטרכי לחשוב על דרך לכבד אותו עם כל המכלול שלו.. לפעמים עושה טוב לחפש נקודות טובות בו. דברים שאת כן מצליחה לראות אותו בהם בעין טובה.
ויותר מזה, הקב"ה הביא אותנו לעולם מדוייקים להורים שלנו, אלו הדמויות שהכי מדוייקות לנו, שהכי מכירות אותנו. גם אם זה נראה לנו שלא..
העמדה הנפשית, על כל הקושי, צריכה להיות עמדת ענווה, הקשבה. להבין שהרבה פעמים דווקא מה שההורים שלי משקפים לי, זה בדיוק הנקודות בהן אני צריכה לשים דגש.
אם נצליח באמת להיות בענווה, זה יכול לבנות בנו המון.
רוצה להתייחס גם לנקודה שזה אבא שלך. וככה הוא. והוא לא מושלם. (או אולי אפילו רחוק מזה) וההרגשה הפנימית שלך היא הרגשה טבעית. אף אחד לא מוכן ולא ייתן שיפגעו בו יציקו לו ויזלזלו בו. יחד עם זה ההבנה שזה אבא שלך וככה הוא. והאמונה שהכל מאת ה' לטובתנו הנצחית. מביאה אותנו להתבוננות יותר עמוקה, והתסתכלות על המציאות מכיוון של "מה אני יכולה לתקן כאן?" ואז זה מביא אותנו לעלות קומה. כל אחד יתבונן ויבדוק מה נכון לו כאשר יש לו טענה על מי שנמצא מולו:
1. החיסרון שאני רואה נמצא גם אצלי במידה כזו או אחרת. במקרה שלפנינו- אני אבדוק איפה אני פוגעת ומזלזלת במישהו אחר ואנסה לתקן.
2. איך אני מאפשרת לדבר כזה לקרוא? לחזק בתוך עצמי את ההרגשה שאני בת מלך. אין לאף אחד רשות לפגוע בי או לזלזל בי.
וכאן לחבר תפילה. לצאת להתבודד על זה ולבקש על נפשנו. "אנא ה עזור לי לא לפגוע בשום בריה. לא להתנשא או לזלזל במישהו" וגם "אנא ה עזור לי להרגיש שאני בת מלך. לכבד את עצמי ולא להרשות (בתוכי) לאף אדם לזלזל או לפגוע בי"
לסיום, חשוב לי לומר, שהצקות חוזרות ונשנות זה לא משהו תקין. וחשוב שתשתפי דמות בוגרת כמו אמא או מדריכה שיתנו לך מענה ותמיכה.
יישר כוח לך,
שתהיה לך שנה טובה ומתוקה,
פה בשבילך..
הודיה