מה מחזיק את הזוגיות בשנים המתקדמות? אחרי 30 שנות נישואים...זה לא נהיה כבר "שותפות טכנית" לחיים?
שלום, אני מפחדת שלעולם לא אמצא מישהו שיאהב אותי באמת. ויותר מזה- מישהו שאני אוהב ואפילו יותר מזה, שאני לעולם לא ארצה קשר כזה. אני יודעת שאני צעירה עדיין ויש לי זמן, אבל אני מרגישה שכל מי שסביבי היו בקשר זוגי (גם אם קשר של נוער דתי שזה לא בדיוק קשר) או לפחות היה להם "קראש" רציני על מישהו. כל החברות שלי כבר חולמות על חתונה וחלקן אפילו כבר על ילדים. לא התלהבתי באמת משום בן שאני מכירה מאז שהייתי בכיתה ד. אני רואה בחתונה וילדים משהו כובל ומעמסה מיותרת. ומתחזקת אצלי התחושה שאני לא מצליחה "לחבב אפילו קצת בקטע רומנטי" שום בן מהסביבה והתנועת נוער. אני ממש מפחדת שמשהו אצלי דפוק מה אפשר לעשות?
יש לי חברה כמעט שנתיים, אני מאוהב בה והיא בי, אנחנו מאוד שמחים ומאושרים והתכנון הוא להתחתן בעז״ה בעתיד (היא בשירות עכשיו ואני שנייה לפני גיוס) היא מדהימה ממש ואני לגמרי זכיתי :) אני לפעמים חושב על זה שפתאום אני אהיה משעמם לה מידיי, או שלא יהיה לנו כבר על מה לדבר ושהיא כבר לא תרצה להמשיך את הקשר אני אציין שהיא אומרת שזה לא נכון, אבל אני בחששות שזה יקרה יום אחד ואאבד אותה
אני נורא מפחדת שאף אחד לא ירצה אותי! העניין הוא כזה- אני מלאה (שמנה), ואני ממש מפחדת שאף אחד לא ירצה להתחתן עם מישהי שהיא יותר גדולה פיזית. זה מתסכל כי כשאני מסתכלת על עצמי אני רואה שכן יש לי יופי, הפרצוף שלי דיי יפה, העיניים והשיער בסדר, אבל מרגיש לי שישר כשרואים אותי מסתכלים לי על הגוף. לא על האישיות, והפנים בכלל לא משנות כי ישר רואים גוש של בנאדם אתם חושבים שיש בנים שיכולים לאהוב מישהי מלאה? וטיפים לאהבת הגוף..
אני שואלת שאלה שנראה לי תתאים להרבה מכאן.. במערכת יחסים, איך אני יכולה לדעת שאני אוהבת את הבנאדם ולא רק את המילים שהוא אומר?(היה פה פירוט שצונזר בעקבות בקשת השואלת)