שלום לכם משיבים, באמת יישר כח לכם, באמת אתם עושים עבודת קודש. אני אדם קצת רגיש וככה אני מאז שאני זוכר את עצמי. אבל תמיד מצאתי עם מי לדבר ולהפוך את הרגישות לכל לעזור לאחרים. הייתי משתף המון את המדריכים בישיבה, את הקומונרית, רמי''ם, חברים. מדבר על הכל ובפתיחות גבוהה. הייתי גם יחסית יותר בוגר מהחברה וגם אם זה התמודדתי. לאחרונה שלושת החברים הכי טובים שלי התחתנו וכולם התבגרו. קשה לי עם הקורונה, קשה לי להיות בלי חברים שלי, קשה לי עם כל ההתמודדויות והיצרים ואני מרגיש שאין לי מי לשתף. אני לא רוצה ליפול בוכה על חבר שלי ולהטריד אותו, סתם לספר לו כמה אומלל (כשאני יודע שתכל'ס אני ממש לא אומלל ויש לי חברים טובים ומשפחה אוהבת) וסתם להפיל את זה עליו, אני אפילו לא בטוח אם זה להתמודד או שזה בכלל לברוח ורק לסמן וי על שיתוף מישהו. קשה לי ולא רוצה ליפול על חברים שעוסקים בבניית בית.