אני לומדת באולפנא ומדריכה בסניף ב"ה... תמיד כשאני בסמנריונים או באולפנא או בסניף, כשיש לידי אנשים, אני מצליחה להתפלל בכוונה שלמה... בסמינריון הייתי בין הבנות היחידות שקמו לשחרית, מתוך רצון גדול להתפלל... עכשיו, בתקופת הקורונה, אני צריכה בקושי רב לשכנע את עצמי להתפלל... וזה במקרה הטוב.. יש לי מניין מתחת לבית ואני אפילו לא טורחת לקום.. אשמח לעזרההה ותודה רבה!!
שלום וברכה! כמו שכבר ציינו אחרים קודם, תודה רבה על הפרוייקט המבורך הזה, אשריכם. אני אדם מאוד מאמין בקב"ה מצד אחד, ומצד שני אני מאוד ביקרותית כלפי הלכות מסויימת כמו למשל כיסוי ראש לנשים נשואות.. לבוש צנוע עפ"י ההלכה... אני אישית לובשת מכנסיים ולא רואה את עצמי מפסיקה לעולם, כי אני מרגישה הרבה יותר בנוח במכנסיים ביום יום מאשר בשמלה / חצאית, ואכן העמקתי בסיבות מאחורי כל הלכה שכזו, ופשוט אני לא מצליחה לקבל אותן באופן שכלי ולקיים. ויש עוד הרבה כאלו.. אני אדם שחושב מאוד קדימה, ואני חושבת לעצמי מה אעשה כשאבנה בית ואביא ילדים לעולם, כאשר ילדיי ירצו ממני תשובות על עולם ההלכה ואני עצמי לא מסכימה עם כולו ומבחינתי זה מראה על חוסר אחידות בדרך חיים, אין לי איך להסביר ככ, אשמח להסבר עפ"י דעתכם מה אפשר לעשות בנושא
שלום וברכה, אני שמיניסט קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה על היוזמה, זה לא מובן מאליו. יש לי בעיה של "פרפקציוניזם". אני אוהב לסדר את הזמן וחלק מהחיים שלי בצורה מסודרת. אם יש משהו שלא "כשורה". אני נוטה "לפתוח דף חדש" ו"לשכוח" ממה שהיה. זה מתבטא בהרבה דברים. מבחינת זמן- אני מסדר את היום שלי כך שאוכל ללמוד תורה בזמנים שונים של היום. אם אני לא לומד את מה שאמרתי שאלמד בזמן מסוים אני "פותח דף חדש" וממשיך הלאה ביום מבלי ללמוד את מה שהחסרתי. מבחינת החיים- כמו שאמרתי קודם. אני שמיניסט, עוד כ3 חודשים אני עובר לישיבת הסדר. מקום שונה עם חברה שונה. הבעיה שלי היא כזאת- כשאני עובר למסגרת שונה. אני נוטה "לשכוח" את החברים שלי ולעבד אתם קשר. זה קרה לי הרבה במהלך החיים. בפעמים קודמות משום שהקשר השפיעה אלי לרעה, אבל השנה רכשתי חברים טובים שאני לא רוצה לעבד אתם קשר. איך אני פותר את הבעיה הזאת?