שאלה קצת מוזרה אבל לא נורא אני ילדה יותר גדולה (פיזית) מהסובבים אותי ואני תמיד מרגישה שונה וששופטים אותי. תמיד מרגישה רע עם עצמי ואני יודעת שאהבה עצמית זה תהליך ואני באמת עובדת על עצמי ועל לנסות לחסום את המחשבות האלו אבל תמיד בתוכי אני עדיין מרגישה ככה. הרבה פעמים אני אפילו מוציאה את עצמי מהחברה, לא רוצה לבלות כדי שלא ישפטו אותי ואני יודעת שזה מטומטם אבל פשוט כל כך קשה לי. אני כל החיים שלי מרגישה ככה (אני בת 16) ופשוט בא לי להיות רגילה ונורמלית. וזה ישמע עוד יותר מוזר.. עם כל החברות שלי בנים מתחילים איתם וואלה לא בא לי שכולם אבל שמישהו ישים לב אלי ולא רק בתור חברה של × וכו