ש. טוב ממש דחוף כי זה למחר...אז אני חוזרת ללמוד מחר... לצערי. לגמרי לצערי. היה לי כל כך כיף בבית, ועם החברות הקודמות שלי שכל כך התגעגעתי אליהן. הימים היו ב"ה מלאים, הייתה לי שליטה על החיים שלי. אין לי כוחות נפשיים לחזור. שום געגוע לחברות מהאולפנה (שכמעט לא שמרתי איתן על קשר... בסוף חברות חייבת מפגש פיזי, וחוץ מזה בסוף אני מכירה אותן שנה עם הקורונה, ואת החברות מהבית 15 שנה והן כאן לידי) התחלתי לשנוא את האולפנה בזמן הזה, מכל כך הרבה סיבות, שבאמת שאם לא היה קורונה הייתי עוברת...אין לי כוח להשקיע בנסיעות בשביל כזה מקום. וגם בפנימייה כבר לא יהיה כיף...שעות ניקיון, חובת מסכות, ואני תקועה 24 שעות עם אותן 15 בנות של הקפסולה שלי שבכלל לא בחרתי ואני לא כזה בקשר איתן. וגם לקחו את כל הבונוס של האולפנה.. החדר אוכל, הימי עיון, השיחות, השבתות, הטיולים.. נטו ללמוד ומדי פעם משחקים בקפסולות. דיי כבר עדיף להישאר בבית עד השמינית!!