ש.
טוב ממש דחוף כי זה למחר...אז אני חוזרת ללמוד מחר... לצערי. לגמרי לצערי.
היה לי כל כך כיף בבית, ועם החברות הקודמות שלי שכל כך התגעגעתי אליהן.
הימים היו ב"ה מלאים, הייתה לי שליטה על החיים שלי.
אין לי כוחות נפשיים לחזור. שום געגוע לחברות מהאולפנה (שכמעט לא שמרתי איתן על קשר... בסוף חברות חייבת מפגש פיזי, וחוץ מזה בסוף אני מכירה אותן שנה עם הקורונה, ואת החברות מהבית 15 שנה והן כאן לידי) התחלתי לשנוא את האולפנה בזמן הזה, מכל כך הרבה סיבות, שבאמת שאם לא היה קורונה הייתי עוברת...אין לי כוח להשקיע בנסיעות בשביל כזה מקום. וגם בפנימייה כבר לא יהיה כיף...שעות ניקיון, חובת מסכות, ואני תקועה 24 שעות עם אותן 15 בנות של הקפסולה שלי שבכלל לא בחרתי ואני לא כזה בקשר איתן. וגם לקחו את כל הבונוס של האולפנה.. החדר אוכל, הימי עיון, השיחות, השבתות, הטיולים.. נטו ללמוד ומדי פעם משחקים בקפסולות.
דיי כבר עדיף להישאר בבית עד השמינית!!
ת.
שלום, וואו. לא פשוט בכלל!
אני כ"כ מזדהה ומבין את ההרגשה שלך. גם אני חזרתי ללמוד בישיבה למרות שממש לא רציתי והייתי בטוח שאסבול ממש. עם כל המסכות וההימצאות עם אותם האנשים כל הזמן - פשוט העדפתי להישאר בבית וזהו. ממש כמו שאת מתארת. אשתדל בעז"ה לנסות לעזור מתוך מה שעזר לי ואני מקווה מאד שיהיה לך לתועלת.
קורונה-
הקורונה גרמה לנו לנזקים רבים לא רק בבריאות והכלכלה אלא גם חברתית ולימודית. השהות בבית גרמה לנו בלי ספק יותר שעות בית והרבה פחות עם החברים והחברות. הרבה קשרים התערערו או כמעט פסקו. התרגלנו לאווירה של הבית ושכחנו מה זה שגרה של לימודים. יש בזה דברים טובים! היינו יותר בבית, התגבשנו עם המשפחה, היינו אחראים על עצמנו והתבגרנו. ב"ה! יחד עם זאת, ברור שהחסרונות גם כן רבים ומחקרים מראים שריחוק חברתי ובידוד משפיעים על התפקוד הפיזי, החשיבה והשמחה. לכן חשוב מאד לצאת מהבית, לפגוש חברות וכמובן לפעול וללמוד.
אין חשק-
למרות החשיבות הרבה בלחזור ללימודים ולראות חברות וללמוד, ברור שזה קשה מאד ולא ממש כיף. אפילו מלחיץ. איך אפשר להיות כל הזמן עם אותן בנות ועם מגבלות מצמצמות?
כאן הייתי ממליץ לך לחשוב עם עצמך על דברים שאת אוהבת לעשות ואפשר לעשות אותם גם באולפנה. לנגן, לצייר, לסרוג, לקרוא, וכדו'. ככה תוכלי כשקשה לך (וגם שלא) לברוח למקום שאת אוהבת ונוח לך איתו. אולי אפילו לקבוע זמנים מוגדרים בהם את עושה את הדברים הללו וזה יגרום לך לחכות להם. זה יהפוך את היום והשהות בכלל ליותר אישית, נעימה, רגועה וטובה.
מציאות מדומה-
בסוף, חלק גדול מהלחץ והפחד שלא יהיה טוב וכיף נובע מכך שאנחנו פשוט לא יודעים מה יהיה. הלא נודע תמיד מפחיד יותר ומלחיץ יותר. זה ממש בסדר והגיוני! ככה הנפש שלנו עובדת. גם אני פחדתי מאד מה שיהיה ואיך אשרוד עם אותם חברים שלא דיברתי איתם הרבה מאד זמן. אבל הבנתי שעד שלא אקפוץ למים ואכנס לקפסולה בישיבה אני לא אדע איך יהיה. עכשיו אני יכול להגיד לך שאני ממש נהנה למרות שתמיד יש קושי. אבל טוב לי עם החברים ובלימוד. הדמיון שלנו מנפח את המציאות והפחדים כל כך הרבה עד שמשתק אותנו ממש. כדאי לעשות את ההפרדה הזו ולהבין שהמציאות והדמיון הם דברים סותרים הרבה פעמים, ומה שיהיה הוא לא בהכרח מה שאת מדמיינת שיהיה. זה מכניס לפרופורציות נכונות ומרגיע.
משנה מקום משנה מזל-
כתבת שבכל מקרה אם לא היה קורונה היית עוברת מקום. ממליץ לך לשבת עם דף ועט ולכתוב יתרונות וחסרונות לכל מקום שהיית רוצה לעבור אליו. לפעמים זה באמת נצרך וטוב, ולפעמים סתם ייאוש מתקופה קשה יותר וכדאי להמשיך בכל זאת עם מה שמוכר. בהקשר הזה, אני לא מכיר אותך ולא יודע להמליץ מה טוב לך פה. לכן כדאי ממש לשתף ולהתייעץ עם ההורים, חברה, יועצת או מדריכה שתוכל להכווין אותך יותר במקרה הספציפי הזה.
רק תפילה אשא-
כמובן שהקב"ה מחכה לתפילה שלך, ודווקא בזמן של קושי התפילה היא מדאורייתא לכל הדעות. תתפללי ודברי איתו במילים שלך. יכולה גם לכתוב לו אם את רוצה. הקב"ה שלח לך קושי בשביל שתסתכלי עליו ודברי איתו...
מקווה בשבילך שיהיה לך טוב ושתצליחי להנות מהשהות באולפנה ועם החברות, שתהיי רגועה ומאושרת, ושתמצאי בעז"ה את המקום שנכון לך.
בהצלחה רבה!
ישראל