שבוע טוב, פסח זה החג הכי משפחתי.. איך אפשר לחגוג ליל הסדר בכיף ב..בידוד? יש לכם רעיונות איך להתכונן לחג?
היי :) פליז עזרה :( כנראה אני אהיה בבידוד בפורים.. בידוד ממש.. לבד בבית.. איך אני אצא במצוות של פורים? אופ איך עוברים את פורים לבד לבד? תודה רבה לכם צדיקים❤
חניכות שלי כל הזמן פורקות לי שקשה להן בסגר. הן אבודות!! יש להן זום אחד ביום. חלק מהן לא עומדות בזה ומפרות תסגר (וואלה אני גם.. אי אפשרר) וחלק תקועות בבית כבר 3 שבועות!! הן כולה בכיתה ד. משעמם להן כלכך. קשה להן. ואין לי איך לעזורר! כי כמה שקשה להן, קודם כל אותן יחזירו לפניי.. ודבר שני הן חוו שגרה קצרצרה. אני לא הייתי באולפנה מתחילת שנה!! לא חוויתי רגע אחד של שגרה. באמת שאן לי מה להגיד להן. צריכה תעידוד הזה כמוהן ואפילו יותר. אשמח לרעיון איך להרים אותן מזה!! שהן ישמחו, שירגישו תקווה, שיהיו פעילות, עסוקות, מלאות בחיים. ותכלס, גם אני.
אהלןן. תודה ענקית על הפרויקט. תזכו למצוות!! לא ככ יודעת אם השאלה קשורה לפה, אבל אם תוכלו לענות בהקדם אני ממש ישמח:) אני וחברה דיברנו עלזה והגענו למסקנה שאנחנו לא עושות שום דבר גדול ומשמעותי באמת ושבא לנו לעשות איזה משהו..אז כמה שאלות: 1. חשבנו לשפץ מעיין לעילוי נשמת מישהו.. הבעיה שאין לנו מושג איך עושים את זה(אנחנו לא ככ מטיילות אז לא יצא לנו להכיר מעיינות באזור המרכז שצריכים שיפוץ). איך מוצאים מעיין שאפשר לשפץ? למי פונים לאישור? 2. אם יש לכם רעיון למשהו אחר. משהו של עשיה בפועל(לא נגיד ביקור קשישים, התנדבות אצל משפחות וכו, שזה ממש חשוב ואת זה אני ב"ה עושה:), אלא משהו שהוא פיזית משמעותי ונותן סיפוק). 3. אני ממש מרגישה שאני מבזבזת את הכוחות שיש לי בתקופה הזאת.. רוב החברות שלי בטטות ולא עושות כלום.. אנחנו או לומדות או סתם קובעות בשכונה שלנו.. השכבה שלי והשבט שלי גם די רדומות כולם.. אני ממש מרגישה שאני רוצה לעשות דברים גדולים ואין לי מושג איך כי אין שום זרימה בחברה שאני בה, וגם שאני ועוד כמה חברות מנסות ליזום משהו, בדכ אין זרימה.. מה אפשר לעשות? ניסחתי קצת מוזר, אבל מקווה שהבנתם ותענו:) תודה!!!
תודה רבה על המיזם המדהים הזה. אני כ"כ שמחה שהגעתי לזה לפני שבוע עשיתי את החיסון ה2. ויש לי חברה מהסניף שאנחנו בקשר סבבה, וכשאני שואלת אותה אם היא מתחסנת היא כל הזמן אומרת לי לא יודעת. גם יש עוד מישהי כזו. ואני לא יודעת למה אבל קשה לי שאומרים לי כל הזמן לא יודעת. אני כן מבינה שלפעמים לא יודעים, אבל קשה לי שהיא כל הזמן לא יודעת וזה מעצבן. גם ההחלטה שהיא אולי לא עושה חיסון קשה לי לקבל את הדעה הזו למרות שלכל אחד יש דרך אחרת להחלטות. ובמיוחד אחרי כל מה שהיה השנה. קשה לי להבין למה היא לא מתחסנת. ועוד יותר זה שהיא כל הזמן אומרת לי לא יודעת .אשמח לעצה
לא מרשים לי להתחסן.כל הקורונה ההורים שלי חששו לא אהבו שיצאנו החוצה והיו ממש לחוצים.עכשיו כשאני יכול לקבל חיסון גם זה הם לא מרשים. אם אעשה חיסון פשוט עוד חודש הכל יהיה פתוח חיי ואז שוב כל החברים יהיו "חופשים" ואני תקוע בבית.
ש. נמאס לי להיות בבית. כל היום רק מעירים לי פה וצועקים עלי ועוד בקורונה אני בכלל מתחרפנת... אין לי כוח לזה אם הייתי יכולה הייתי עוברת לגור לבד. אני בדרך כלל בפנימייה ואפילו בסופ"שים קשה לי לחזור לבית. יש עצות?
ש. הי, עכשיו בגלל כל הלמידה מרחוק המורות כל הזמן מתקשרות אלי להתעניין בי וזה ממש מעיק עלי והן נותנות לי הרגשה שאני חייבת לשתף בדברים שאני לא רוצה, מה לעשות?
ש. הי קודם כל תודה רבה על הפרויקט!! יש לי 3 חברות טובות שארבעתנו ממש חברות הדוקות. לפני הקורונה היינו נפגשות מלא אבל עכשיו אנחנו לא יכולות להיפגש.. שתיים מהן גרות רחוק יותר ממני ונורא קשה לנו שאנחנו לא נפגשות. אחת מהן כבר בדיכאון מהמצב, מה אפשר לעשות כדי שגם לא נהיה בדיכאון וגם שנצליח לשמור על קשר למרות המרחק? תודה
ש. טוב ממש דחוף כי זה למחר...אז אני חוזרת ללמוד מחר... לצערי. לגמרי לצערי. היה לי כל כך כיף בבית, ועם החברות הקודמות שלי שכל כך התגעגעתי אליהן. הימים היו ב"ה מלאים, הייתה לי שליטה על החיים שלי. אין לי כוחות נפשיים לחזור. שום געגוע לחברות מהאולפנה (שכמעט לא שמרתי איתן על קשר... בסוף חברות חייבת מפגש פיזי, וחוץ מזה בסוף אני מכירה אותן שנה עם הקורונה, ואת החברות מהבית 15 שנה והן כאן לידי) התחלתי לשנוא את האולפנה בזמן הזה, מכל כך הרבה סיבות, שבאמת שאם לא היה קורונה הייתי עוברת...אין לי כוח להשקיע בנסיעות בשביל כזה מקום. וגם בפנימייה כבר לא יהיה כיף...שעות ניקיון, חובת מסכות, ואני תקועה 24 שעות עם אותן 15 בנות של הקפסולה שלי שבכלל לא בחרתי ואני לא כזה בקשר איתן. וגם לקחו את כל הבונוס של האולפנה.. החדר אוכל, הימי עיון, השיחות, השבתות, הטיולים.. נטו ללמוד ומדי פעם משחקים בקפסולות. דיי כבר עדיף להישאר בבית עד השמינית!!
היי (: לא אני שאלתי את השאלה אבל אשמח לעוד פירוט ממי שענתה על שו"ת 1086. לא כתוב את השם שלה...אני מדריכה שנה שנייה ומרגיש לי שהקורונה די דפקה את הקשר האישי עם החניכות. יש לך רעיונות איך כן לעבוד על זה בייחוד בתקופה הזו? חניכות בכיתה ה'...חשוב לי לציין שהן לא עצמאיות, וההורים לא הכי זורמים שיש. תודה לך!!!
אוף. נמאס לי. אני בת שירות שהתחילה השנה ופשוט נמאס לי. נמאס לי שמכניסים לי תפקידים שלא שייכים לי אבל אני חייבת להשלים שעות כי להיות עם חניכים בזום זה לא מספיק שעות ולא אין עוד דברים אחרים לעשות. נמאס לי שמפילים עלי את העבודה השחורה. נמאס לי שאנשים במיוחד מבוגרים "מבינים אותי". לא אתם לא!!! יש לי אשכרה שנתיים שבחיים שכולם חולמות עליהם ושלי פשוט נהרסו. אני מנסה לחשוב חיובי, להבין שזו התקופה ואולי לשם זה הגעתי אבל פשוט.. אין בי כוחות. כיתה י"ב שלי הלכה לפח. אני עוד סוחבת איתי. תכננתי את הפרויקט הגדול של חיי במשך 3 שנים ושבוע לפני קורונה. התרסקתי כל כך באותה תקופה. אני לא רוצה ששוב אני אעבוד על פרויקט גדול ואשקיע את כל כוחותיי כשסגר יכול לבוא לי על הראש ולצחוק עליי. הבנות בדירה שלי אופטימיות מידי ומקבלות את המצב. אני אחת היחידות שעוד נלחמות ועוד מהסטת רוצות להיות משמעותית אבל הבנתי שפשוט יצא לי כל הרוח המפרשים. גם אם אקבל משהו עכשיו אני כולי מיואשת. ורוצה לבכות. כל יום כי אני לא מסוגלת מהאכזבה שיש בי. הצילו?