.היי האם זה תקין שיש פעמים שלי ולחברה שלי אין על מה לדבר? ולפעמים עם בנות שאני פחות חברה שלהן יהיה לי יותר על מה לדבר כי מרגיש לי שקצת מיצינו כל נושאמה לעשות במקרים כאלה? על מה לדבר?תודה על הכל ❤️
.היי, ישר כוחם על הפרויקט המטורף שאתם עושים!! הוא עוזר לי כל כך בהרבה שאלות שתמיד התביישתי לשאול😁אז השאלה שלי היא מהו בעצם ההבדל בין ימין לשמאל בפוליטיקה בצורה הכי מתומצתת מובנת , ולמה זה גורם לפילוג מאוד גדול בעם שלנו ואפילו יכול להיחשב כגנאי(לדוג שאומרים למשהויא שמאלני וכאלה😂).שאלה קצת מביכה😅ותודה רבה לכם😍
היי, קודם כל תודה על כל העשייה והעזרה שלכם זה עוזר המון!!עכשיו, קורה לי הרבה שאני מכניסה את עצמי ללחץ, אני מבינה שזה לא עוזר לי להיות בלחץ אבל אני לא מצליחה להפסיק ואז אני נכנסת למעגל כזה שאני בלחץ ואני מנסה להירגע אבל אני נכנסת לעוד יותר לחץ.. מקווה שהבנתם למה התכוונתי, תודה מראש על העזרה!
שלום ותודה רבה!!יצא לי בזמן האחרון להתוודע יותר ולהכיר הרבה יותר מקרוב הלומי קרב או אנשים שחוו פיגוע/שהמשפחה שלהם חוותה פיגוע.... ושאני מסתכלת על זה עכשיו מקרוב יותר וחווה אותם ממש- זה קשה ברמות לא נורמליות לחיות בצורה כזאת, זאת התמודדות יום יומית אדירה, להמשיך לחיות עם האובדן או הטראומה העצומים ובנוסף להמשיך לתפקד, או להמשיך לנהל משפחה וזה ככה עד 120 או עד תחיית המתים שבעזרת השם תהיה בקרוב אמן.יום יום, רגע רגע.זה מטורף כמה כאב יש בעולם הזה.איך אפשר לחיות ככה? הבן אדם לא בוחר לחיות במציאות כזאת כאובה שאין לו דרך לשנות את זה. במציאות מטורפת ויום יומית כזאת אדירה.טראומה לכל החיים... ברגע אחד החיים משתנים.אני לא שואלת ממקום של כפירה או כפיות טובה אלא באמת ללמוד ולהבין. איך אפשר לראות ככה את אהבת השם וטוב השם? איך הם יכולים לחיות במציאות כזאת ולהמשיך? להאמין או בכלל...תודה על הכל.
אשמח להסבר על העליה להר הבית:מה הבעייתיות בזה? מה ההיתר? למה יש סאגה סביב זה?
איפה אלוקים היה בשואה? ברור לי שהוא לא חייב לנו כלום ובכל זאת.. עוד פעם יום השואה, יום מחריד טבלתי נתפס ומה שאני לא מבינה כל פעם מחדש זה איפה הקב"ה היה בשואה? איך הוא נתן ל6 מיליון יהודים לההרג ככה? למה הוא ברא רוע כזה גדול? הוא צריך להגן עלינו להיות איתנו כל הזמן לא?
שלום:) כל שנה לפני יום הזיכרון ויום העצמאות עולה לי השאלה איך אפשר לעשות את המעבר החד הזה? זה כל כך קשה מרגע שבוכים וכואבים בו לעבור במעבר חד ליום העצמאות שכולו שמחה והודיה. איך עושים את המעבר הזה?
אהלן ותודה רבה לכם. הפרויקט הזה הוא ענק וחשוב. תודה רבה אז ככה. תמיד אומרים שיש אמת אחת. אבל ממש קשה לי עם האמירה הזאת. הרי אם נגיד שהאמת הזאת היא היהדות (מנהסתם) אז גם בתוכה יש כל-כך הרבה פלגים זורמים אז איך אפשר להגיד שיש אמת אחת. כלומר. נניח שהאמת היא "הציונות הדתית" להאמין גם בתורה וגם במדינה, אז מה כל החרדים טועים? יש מעלה בזה שכולם יהפכו להיות ציונים דתיים? ונניח שנגיד שהן חלק מעם ישראל וצריך גם אותם, אז מה נגיד על הרפורמים? או על נטורי קרתא? הרי גם הם "פלגים" ביהדות שלכאורה חלק מהאמת. הייתי שמח לתשובה ארוכה ומפורטת על מנת שהנושא יתיישב אצלי בבהירות. תודה רבה
אני כועס על כולם. על הקורונה, שלקחה לי מלא זמן עם החניכים. על כל הכישלונות שלי, שלא משנה כמה התאמצתי בסופו של דבר גם ככה נכשלתי. על ההורים שלי, שלא נותנים לי לפעמים את המקום שאני צריך. על החברים שלי, שבכלל לא מבינים אותי. שמתעלמים. על השכבה שלי, שמבחינתם אם אתה לא מגניב אתה לא שווה חיוך, או סתם טיול. על הקומונרית, שלא אכפת לה בכלל, העיקר ש"נעביר ערכים" ושיהיו הרבה חניכים והכל יראה מושלם. על המורים, שמבחינתם הדבר הכי חשוב זה ציונים. על בג''ץ, שסימן את הבית שלי כשטח של ערבי, למרות שהוא לא גר בארץ כבר עשרות שנים - ועכשיו אבא ואמא הולכים הלוך חזור כדי לטפל בעניין הזה, שלא יפנו אותנו מהבית שלנו על ביבי, שההבטחה היחידה שלו הייתה שנהיה גם אנחנו חלק מיסוד כסא ה' בעולם, והנה כבר שנה עברה וזה לא קרה, וכנראה לא יקרה. על מפלגות השמאל, שמבחינת כולן אני כובש ומדכא וצריך לפנות אותי מהבית שלי, למרות שרק לפני כמה שבועות הלכנו כל המשפחה לתרום דם עבור מחנה הפליטים הקרוב, ואני בעצמי נולדתי שנים אחרי שהמשפחה שלי עברה לפה. על כל המחלות והפציעות שאני סובל וזה לא נגמר. על זה שאני מרגיש כ''כ בודד , בחג החירות.
שלום לכם! אני שמיניסט. אבי למד בישיבה של הקיבוץ הדתי, אחי הגדול לומד ב מעלה גלבוע / מחניים / עתניאל. אצלנו בישוב כמעט כל השמיניסטים הולכים לישיבות כמו מצפה, שבי, מרכז, עלי הר המור וכאלה. אני בעצמי בעיקר לאור אבי ואחי סגרתי לשנה הבאה באחת מהישיבות שציינתי למעלה, ומאז לא מפסיקים לצחוק עלי.. :/ . טוב, לא לצחוק, אבל נגיד אני קולט רמזים מרמים ומורים ש"אני יכול הרבה יותר", ובכללי זה לא נהוג אצלנו בישוב.. ואני ממש ממש מתלבט האם ללכת למקום אחר בגלל זה.
יש לי חבר כבר בערך שנה. חבר שלי מדבר עם עוד בנות, גם חברות שלי ולא רק, ואני לא ממש יודעת מה אני מרגישה כלפי זה.. כלומר, שנינו רק בני 17, אבל עדיין קצת מעורר קנאה.
נמאס לי כבר!! אני גרה בעיר חילונית ופשוט נמאס לי כבר נמאס לי שקשה לי כל כך עם בשמירת נגיעה עם הצניעות פשוט אין לי כוחות יותר מרגיש לי שאני עושה את זה סתם, וגם אם בן יבוא ויתן לי חיבוק מה אני אגיד?שאני שומרת נגיעה משתדלת לפחות,הכל נראה טוב בעולם שלהם ואני תמיד מרגישה שזה לא המקום שלי ולעבור עיר זה לא הפתרון יש לי אח בגיל קריב אליי ועוד אחות והם בחיים לא יסכימו לעבור עיר בטח לא לעיר דתית,אני ממש מרגישה שאני סובלת בכל יום שאני לא באה למקומות כי אין לי דברים צנועים! ואין לי כוח כבר לראות את כולם נהנים ורק אני סובלת..אני מרגישה שאני מאכזבת את הקדוש ברוך הוא כל פעם מחדש.