ש. אהלן:) אני ממש ממש אשמח אם תענו על השאלה הזאת מהר, היא די דחופה לי. טוב אז השאלה אולי קצת מביכה, אבל אני מאוהבת במישהו כל כך. ולא בקטע ילדותי, אני יודעת בוודאות ואני לא אתחיל לפרט למה אבל באמת אני יודעת מה יש בו שאני כל כך רוצה. אנחנו בבני עקיבא מעורב אבל כולם "דוסים" ושומרים נגיעה וכל זה, וזה גם לא מקובל שיהיו זוגות ואני גם לא רוצה להיות זוג שלו, בטח לא בגיל הזה. מצד שני, זה קשה לי כל כך לראות אותו ולא לעשות עם זה כלום, אם זה לדבר איתו או לגעת בו או לא יודעת, כי אני מתפוצצת. יש לי לפחות 5 שנים לחתונה בעז"ה, אבל השאלה שלי היא בעצם, מה עושים? כאילו זה בלתי נסבל לשבת מהצד וגם אני מרגישה מטומטמת אבל בסופו של דבר אני רואה ממש קדימה וממש מדמיינת אותנו מתחתנים. זה נורמאלי? מה אפשר לעשות כדי להרגיע? וזה יכול בכלל לקרות בגיל שלי? ומה אפשר לעשות עם זה עכשיו כשבעצם אי אפשר לעשות כלום?