אני משרתת בצבא ואנשים כאן לא חושבים פעמיים לפני שהם מותחים ביקורת על מישהו מאחורי גבו, או דנים על אנשים. זה נושא שיחה מרכזי מאד.. ולא רק זה, מרגישים שהתרבות ״טוב לב״ מה שנקרא לא כל-כך שורה כאן באווירה. אני שומרת על עצמי מאד כדי לא להיות מושפעת מהם, ואחד ממנגנוני ההגנה שלי זה לראות אותם כיותר קטנים כי המידות שלי יותר טובות משלהם. את העניין של ללמוד מכל אדם- הבנתי ואני מאד משתדלת לנהוג כך, למרות שכמובן תמיד יש לאן להשתפר. אבל הרמב"ם אומר לראות כל אדם כאילו הוא יותר גדול ממך! אבל אם אני אראה אותם כיותר גדולים ממני- זה אומר שאתן לעצמי להיות מושפעת מהם, כי הרי מי שאנחנו רואים כגדולים זה מי שאנחנו מעריכים, ומי שאנחנו מעריכים זה מי שאנחנו שואבים ממנו השראה... וזאת לא בדיוק ההשראה שמתאימה לי 😅 ולסיכום: מהי הדרך הנכונה להסתכל על אדם בעל מידות רעות כיותר גדול ממני?
באגרת-הרמב"ן כתוב שצריך לראות כל אדם כאילו הוא יותר גדול ממך. איך אפשר לעשות את זה כשאדם יותר צעיר ממני?
ש. באגרת-הרמב"ן כתוב שצריך לראות כל אדם כאילו הוא יותר גדול ממך. איך אפשר לעשות את זה כשאדם יותר צעיר ממני?