היי, אני בת 17 שמיניסטית, וקצת קשה לי לאחרונה עם אבא שלי. אני אוהבת אותו מאוד ומרגישה איתו בנוח רוב הזמן, אבל מידי פעם אני מרגישה שיש לו ציפיות גבוהות ממני. זה התחיל בשנה שעברה, כשהתחלתי לשקול אם לרדת מחמש לארבע יחל מתמטיקה והוא ממש ניסה לשכנע אותי להישאר בחמש, וכשאמרתי לו כשהחלטתי סופית לרדת הוא פשוט אמר "אני מאוכזב". זה קרה רגע לפני שנכנסנו לסופר אז לא יצא לנו לדבר על זה ואחרי כמה ימים הוא כן אמר שהוא תומך בי והכל אבל עדיין זה קצת מעיק עליי. אני חושבת שהוא קיווה שאני אהיה בחמש יחל כי כשהוא היה בתיכון לא הייתה לו אפשרות לעשות חמש... אז זה היה קצת כאילו הוא מנסה להגשים את זה דרכי. בנוסף בזמן האחרון קרה כמה פעמים שהוא העלה את הנושא של מה אני אלמד בעתיד, וכל הזמן הוא דוחף אותי לכיוון של מתמטיקה ומקצועות רציניים וריאליים כאלה וכל הזמן אומר שאני גאונה. אני לא מכחישה את זה שיש לי שכל ב"ה אבל אני ממש לא גאונה... ואני חושבת שהצדדים ההומניים והריאליים שלי שווים פחות או יותר. וכרגע בראש שלי העתיד שלי יותר בכיוון הומני מאשר ריאלי... ואני לא יודעת מה לעשות כי אני לא מתכוונת ללכת ללמוד משהו שאני לא ארצה אבל אני לא יודעת איך לגרום לו להרגיש בסדר עם זה. מקווה לעצות כלשהן ותודה מראש!♡