ש. היי, יש לי חבר. אנחנו ביחד כמעט חצי שנה ולא שמרנו נגיעה בהתחלה. לאחר מחשבה, הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לחזור לשמור נגיעה. אבל קשה לי. קשה לי לפגוש אותו ולא להביא לו חיבוק. אני מרגישה שבאיזשהו מקום אני צריכה את זה. אני צריכה את החיבוק הזה, את המעטפת הזאת. חשוב לי לציין ששנינו רוצים ממש לשמור נגיעה, אבל זה קשה לי כל כך. לפניו הייתי שומרת נגיעה מכולם, גם מהאקס שלי. עברתי עכשיו תקופה קשה שבה נכנסתי לדיכאון עמוק, ובכל התקופה הזאת חבר שלי היה הקרן אור שלי, הדבר הטוב בכל התקופה הזאת. אני עדיין חווה את מה שחוויתי בתקופה ההיא רק בלי הדיכאון. אני לא הכי מאושרת ושמחה שיש אבל אני חזרתי לאכול ולשתות... עכשיו הוא חוזר לישיבה לחודש ואני פשוט נקרעת מבפנים, אני לא מצליחה להפסיק לבכות. קשה לי. אני מרגישה שלקחו ממני את החצי השני שלי, את הדבר הכי הטוב שקרה לי. אנחנו רוצים להתחתן בעתיד ולכן הקשר הזה ממש חשוב לנו. מה אני צריכה לעשות? איך אני יכולה להגיע למצב שבו אנחנו שומרים נגיעה ואני ארגיש טוב ובסדר? אני כל כך רוצה לשמור נגיעה אבל קשה לי להיפרד מהחיבוקים. ואיך אני יכולה לעבור את הזמן הזה שהוא בישיבה בטוב? איך אני יכולה להמשיך בחיים שלי בלי לבכות?