ב"ה אני נער פעיל. לפעמים זה שאני פעיל שם אותי במקום גבוה כך שאני מרגיש ממש אהוד ומוערך. אבל כשאותה פעילות/כל דבר אחר נגמר - אני מרגיש מין ריקנות כזאת וצניחה מאיפה שהייתי - גבוה ומוערך. לאיפה שאני עכשיו - סתם נער שנוסע באוטובוס וכו'. איך אני יכול להתגבר על זה?
אני נמצאת בדיוק בשלב שמדברים עליו כל הזמן, השלב של "הבנייה העצמית" אני רוצה להיות שמחה, מאירה ואחת שתמיד יהיה כיף להיות לידה אבל לפעמים כשאני מנסה אני מרגישה שאני רק הופכת להיות השטותית והריקה. יש דרך להיות באמת מאושרת? באמת לשמוח מהכול או שיש אנשים שזה מוטבע בהם ומעבר לזה אין לי מה לעשות?