ש.
ב"ה אני נער פעיל. לפעמים זה שאני פעיל שם אותי במקום גבוה כך שאני מרגיש ממש אהוד ומוערך. אבל כשאותה פעילות/כל דבר אחר נגמר - אני מרגיש מין ריקנות כזאת וצניחה מאיפה שהייתי - גבוה ומוערך. לאיפה שאני עכשיו - סתם נער שנוסע באוטובוס וכו'.
איך אני יכול להתגבר על זה?
תודה! אשריכם!
ת.
שלום וברכה חבר יקר 😄
שאלת שאלה מקסימה שמאוד הזדהיתי איתה. אני מבין ממנה שאתה נער שעוצמות החיים בוערות בו, אקטיבי ופעיל, עושה משהו עם החיים וזה מקסים. כי כל כך קל היום להיות שקוע בטלפון ולהיות פסיבי מול המסך וזה ממש ההפך מהכיוון שלך אז כבר נהדר ואולי גם תגיד תודה לה' על הכוחות המיוחדים שהוא נתן לך :)
ועכשיו לשאלה.
נקודה ראשונה – מי שהיית לא נעלם, בגלל שזה אתה!💪
בוא נעמוד על 2 הגדרות:
אני עצמי הפנימי – המהות שלי, הכוחות שקיבלת מה', הרצונות, השאיפות, מה שנשאר אחרי שמסירים את המסיכות...
אני החיצוני - מי שרואים כלפיי חוץ, מטר 75, מארגן, שמח, מקובל חברתית, רכז של חב"ב, ואפילו תכונות אופי.
הרבה פעמים אנחנו מתבלבלים כשהאני העצמי מתבטא באיכות גבוהה מול החברה או אנשים בכללי, ופחות מול עצמינו. אז אולי זה יוצר מחשבה שהמקום שהיינו בו הוא חיצוני לנו, ומתבטא רק ברגעים מסוימים, אז אנחנו חושבים ומרגישים ששם כשאנו מול החברה אנחנו על הגל, מוצאים את מה שיש לנו, ואז פתאום כשאנו לבד פשוט אין את זה.
מה שצריך ללמוד היא ההבנה שהאני העצמי תמיד נשאר! ללא תלות בחברה.
הייתי ממליץ לך לחפש את הכוחות והמתנות הנהדרות שקיבלת מה' כשאתה מול עצמך, בנוסף למול החברה. ובנוסף = לפתח אמון גדול בעצמך ובכוחות שניתנו לך מה' שהם תמיד כאן ונשארים איתך.. זה תהליך מאוד עמוק וחשוב בהתפתחות שלך במיוחד בשנים האלו. אח"כ אתה הולך עם היכולות האלו לכל החיים, מול המשפחה, בצבא, בבית, בעבודה וכו' וגם.. תמיד מול עצמך כמו שאמרנו. 🥳
"מה זו בעצם תחושת הריקנות אחרי פעילות ששמה אותי במקום גבוהה"?🧐
נקודה שניה אולי קצת תפתיע אותך, אבל התחושה שאתה מתאר היא טבעית ומובנת לחלוטין! וגם כנראה היא תופיע עוד פעמים בחיים שלך, בני אדם הם לא מכונות (וטוב שכך) לפעמים הם בעלייה ממש גדולה, ולפעמים הם בירידה, זו חלק מתנועת החיים וכך הקב"ה ברא אותנו והוא עשה איתנו חסד, כי על ידי הירידות האלו אנחנו מגיעים ל"התחדשות" והתלהבות מחודשת.
חשוב להבין שכמעט כל אדם שמגיע לשיא מסוים יחווה אח"כ צניחה כזו או אחרת. יש כאלו שיקראו לזה "היי" ו "דאון", בעולם הרוחני זה נקרא "רצוא ושוב". הפירוש הפשוט של המונחים "רצוא ושוב" הינו התקדמות ועליה מצד אחד (רצוא), ונסיגה וירידה מאידך (ושוב). כאשר יש לאדם רצון חזק להתקדם, להזדכך ולהשתפר זה ה"רצוא". כאשר הוא נופל, ומתברר לו כי הוא ההיפך הגמור מהמקום שאליו הוא שואף להגיע, זה ה"ושוב".
אז איך אפשר למתן את ה"היי ודאון"?
הסוד הגדול הוא, איזון – אנחנו צריכים לפתח יכולת לגבולות הגזרה הבטוחים שבהם ננוע בין ה"רצוא" וה"שוב", בין ה"היי" וה"דאון". ניתן להמשיל זאת לגומייה שכל עוד מותחים אותה בגבולות הסביר היא לא נקרעת ושומרת על גמישותה. כשמותחים את הגומייה יותר מידי, היא פשוט נקרעת.
אותו דבר כאן, אנחנו כמו הגומייה, שאנחנו נהיה יותר מידי ב''היי'', הגומייה תקרע –''דאון''.
העצה הטובה ביותר היא דווקא ברגעים שאתה על הגג, בפעילות וכו' היא להגיד לעצמך שזה טוב ונחמד ויפה🙃, אבל לא תמיד זה יהיה ככה, ואולי כדאי לנסות לא להגיע "עד הסוף" בתחושת היי. אין הכוונה חס וחלילה להפסיק או למעט את התחושות הטובות והמעולות והעשייה שלך!!! (זו נקודה חשובה) צריך כאן דיוק, אלא פשוט לזכור את זה שעכשיו אני חווה תחושות נהדרות, ואח"כ לא בטוח שזה יהיה כאן, ולא לפתח תלות במצב של ה'היי', כי אח"כ יהיה קשה יותר לחזור אליו.
ואותו דבר גם כשמרגישים פחות בחיות ועוצמה או אפילו ב'דאון', לדעת שזה גם יעבור וזה לא תמיד כך, ואתה יודע שיש לך כוחות גדולים, וזה בסדר גמור שעכשיו הם לא מופיעים בעוצמה, זה לא אומר עליך כלום, ולא אומר שזה נעלם!
כשזוכרים את זה זה בהתחלה קצת מפחיד אבל אח"כ רואים שזה הרבה יותר כיף כשמגיעים לאיזון ושיש 'דאון' וצניחה אחרי פעילות זה בסדר, וזה לא אומר עלינו שום דבר.
נקודה אחרונה – לקבל את זה🙏
כמו שאמרנו, ירידה כזו היא טבעית והיא חלק מהחיים שלנו. לכן כשהיא כן מגיעה כדאי לא להילחם ולא להתנגד אליה ולקבל אותה, ומצד שני - לא לשכוח להגיד לעצמך שזה חולף ועובר. אבל, לא לנסות בכוח הלחם בזה ולהעביר את זה.
אתה יכול לנסות לעשות בזמנים כאלו התעסקויות אחרות שאתה אוהב, לשמוע מוזיקה, לנגן (אם אתה לא יודע אז זה זמן מצוין ללמוד!), לקרוא או לדבר עם חבר שהרבה מאוד פעמים עצם הדיבור והשיחה מאוד עוזרים ומרוממים אותנו.
מאחל לך הרבה בהצלחה בתהליך ושבעז"ה תוציא את הכוחות הנפלאים והעוצמתיים שיש לך בצורה בריאה ושמחה😎.
אורי שיבר