ש.
היי, הגעתי למסקנה קצת מבלבלת, אשמח שתגידו מה דעתכם עליה.
היתה לי איזה הבנה שאמונה היא בעצם להאמין באנשים.
אנחנו מאמינים להורים שלנו, למורים שלנו, לרבנים שלנו, שה' הוא אמיתי והתורה נכתבה על ידו.
אנחנו מאמינים להם מהרגע שנולדנו, ואז בגיל מאוחר יותר שאנחנו מתבגרים כל אחד בוחר בדרך שלו-
האם להאמין להם שיש ה'?
או לבחור שלא להאמין?
האמונה היא בעצם האמון באדם כמונו, שמעולם לא פגש את ה'.
איפה הקב"ה בכל הסיפור הזה?
מתי אני מאמינה לו שהוא קיים?
אין לי בעיה שהשאלה תפורסם, אבל כן אשמח לדעת למי לפנות אם לא אבין את התשובה :)
תודה לכם!
עבודת קודש
בת __
ת.
שלום!
נהניתי מאוד לקרוא את המסקנה/שאלה שלך.
ניכר ממנה שיש בך תעוזה לבקשת אמת ולחשיבה מחוץ לקופסא.
להפוך את השאלות לתפילות
לפני שאנסה לדייק מעט את המסקנה שהגעת אליה ולהתמודד עם השאלה, חשוב לי לומר שבעיניי השאלה שלך היא כ"כ טובה עד שכל תשובה רק תעיב עליה ותכבה את הבקשה העמוקה שעומדת מאחוריה. וכיוון שהשאלה טובה יותר מכל תשובה, אני מציע לך להפוך אותה- לתפילה. התפילות הכי טובות הן שאלות גדולות שעברו תמורה והפכו לפנייה כלפי מעלה.
מהי האמונה?
המסקנה הראשונית שלך אומרת שהאמונה היא למעשה 'להאמין באנשים'. היא 'אמון באדם כמונו'.
בואי נחשוב על זה שוב- האם באמת זהו הפירוש של המושג אמונה?
נכון, הדרך הישרה שלנו להגיע אל האמונה היא דרך האמון במה שקיבלנו מאבא ואמא ומהמורים שלנו. אך האם זו האמונה בעצמה?
האם לא צריך לעשות את ההפרדה בין הדרך להגיע למקום של האמונה, לבין האמונה עצמה, היעד עצמו?
מסע חייו של ג'ו פרידמן🌊
אני אתן דוגמא כדי להבהיר את העניין:
ההתחממות הגלובלית גורמת לקרחונים להינמס ולגובה פני הים לעלות משמעותית. התהליך הזה מעלה חששות מפני הצפה של איזורים נרחבים ביבשה על ידי מי האוקיינוס. ג'ו פרידמן הוא יהודי מתבולל תושב מנהטן, הממוקמת על קו החוף המזרחי של ארה"ב, שצמוד לאוקיינוס האטלנטי. ג'ו עוקב אחר החדשות באופן עקבי, וכששמע על ההתחממות נתקף פחד גדול מפני האיום האוניברסלי הקרב. הוא החל לטייל בכל בוקר על שפת הים, להשגיח על האוקיינוס שישמור על מרחק בטוח מהבית שלו.
ההליכה בשמש הנעימה עם הרוח הקרירה שמנשבת על פניו של ג'ו, יחד עם תחושת האינסופיות שמרחבי הים וגליו העניקו לו, גרמו לו להרהר בדבר תכלית הקיום. תחושה של עמידה בפני גודל החלה מתעצמת בג'ו מיום ליום, מהליכה להליכה.
זה התחיל בבטן, עלה ללב ולבסוף התיישב גם במוח. האיש הבין שתהליך ההתחממות הגלובלית אינו אלא סיפורו העצוב של עולם אטום וסגור ההולך וקורס אט אט לתוך עצמו.
הוא הלך תקופה ממושכת עם התובנות שנזרעו בו, ולבסוף הם צמחו והניבו פירות מעשיים- ג'ו הבין שהפתרון היחיד שנותר לעולם טמון באמונה, שהיא השער היחיד שיחלץ את העולם מתוך המבנים הכושלים שהוא סגר את עצמו בהם.
וכך בהדרגה התחיל ג'ו להתקרב יותר ויותר לשורשיו היהודיים, עד שלבסוף חזר בתשובה, והיום הוא ראש כולל בבני ברק.
האם נכון יהיה לומר לגביו שאמונתו היא הפחד מפני קטסטרופה אוניברסלית? או שמא אמונתו של ג'ו היא תובנות נוגות שעלו בראשו בהליכתו השקטה לאורך חוף הים?
לא. אלו רק דרכים מסויימות שחשפו אותו אל האמונה. האמונה עצמה היא אירוע עצמאי: היא קשר בין האדם והקב"ה, ולא בין האדם לבין סביבתו או האירועים שאירעו לו בחייו, גם אם הם הובילו אותו אל האמונה.
ישנן דרכים רבות להגיע לאמונה: כל אחד מגיע אליה בדרכו שלו, אבל בסופו של דבר כל הדרכים הן רק אמצעים לחשוף על ידם את השייכות הטבעית לרבש"ע, שמוטבעת בכל יהודי ויהודי.
אם תרצי להרחיב על פירוש המושג "אמונה'' אני מציע לך להסתכל בתשובה 706 או 1055.
עם זאת, חשוב לי לומר שבעיניי השאלה שלך מבטאת בקשה עמוקה מאוד. מה שיפה בבקשה הזו, זה החיפוש שלך אחר קשר אישי ובלתי אמצעי עם הקב"ה.
אז "איפה הקב"ה בכל הסיפור הזה?"
אנסה להתייחס לכך מתוך התבוננות בשמו של הקב"ה.
הקדוש
יש הרבה שמות לה'. אחד מהשמות שמוזכרים בחז"ל הוא "הקדוש ברוך הוא".
שתי המילים המרכזיות בשם הזה הן "קדוש" ו''ברוך".
התואר "קדוש" בא לתאר את אלוקים כנסתר וצנוע: הוא נשגב ואינסופי מכדי יכולת התפיסה וההכלה האנושית (כוזרי מאמר ג' י"ז, מהר"ל גבורות ה' הקדמה שנייה).
למעשה, לא רק את שואלת "איפה הקב"ה בכל הסיפור הזה?" אלא אפילו המלאכים שואלים את זה (בשפה שלהם...) "איה מקום כבודו להעריצו?" ואפילו הם משיגים את הקב"ה השגה חלקית ו"מתווכת"- אמנם השגה גבוהה- אך "לא כפי גדלו" (ספר המדע לרמב"ם, ב' ח') ו"אין בכל המוני מעלה יודע מקומו" (הקדמה לשערי אורה).
אז את בחברה טובה 🙂
התודעה האנושית הרגילה לא פוגשת את הקב"ה לא מפני שהוא לא רוצה בקרבתנו, אלא מפני שלצערנו אנחנו פשוט לא מכוונים ל"תדר" הנכון. הקב"ה הוא נעלם וסודי ביותר, וכדי לפגוש אותו 'מקרוב' צריך להיות קדושים כמוהו...
אפילו הנביאים ובעלי רוח הקודש, שכבר התכווננו ל"תדר" הנכון לא תמיד זוכים למגע ישיר, ויש מדרגות של 'אספקלריא מאירה' בנבואה, לעומת אספקלריא שאינה מאירה- כלומר מפגש שנותר בו ריחוק והעלמה במקצת מהקב"ה, הכל לפי היכולת של הנביא להתאים את עצמו לדרכים בהן הקב"ה מופיע.
אם כן איפה אנחנו כן פוגשים את הקב"ה?
זה שייך לחלק של ה"ברוך".
ברוך
ע"פ נפש החיים (שער ב' פרק ב') פירוש המילה ברוך ''אינה לשון תהלה ושבח'' כלומר היא לא באה להלל את ה', אלא באה לתאר את זה שהקב"ה פונה לעולם, ובוחר להתגלות בו באופן מסויים. הברכה של הקב"ה היא מלשון תוספת וריבוי (כביכול)- הוא רוצה להתגלות לזולת כלשהו- כלומר אלינו.
ופה אנחנו מתחברים למסקנה המיוחדת שלך, שמתבררת כנכונה במידה מסויימת, רק כשמבינים את ההקשר הנכון שלה.
מפני שהקב"ה אכן בחר להתגלות בעולם דרך בני אדם! והמשמעות של זה היא שהקב"ה רצה שאנחנו ניפגש איתו דרך ההורים והמורים שלנו, ודרך העם שלנו והמאפיינים המיוחדים שלו. אני מדגיש שוב: האמונה היא אמונה בו יתברך, ולא באף אחד אחר, אבל המפגש שלנו איתו אכן מתרחש דרך האנשים שהוא בחר בהם. (כמובן שחשוב להדגיש שהקב''ה מתגלה אלינו גם דרך התורה ודרך הבריאה וההיסטוריה בצורות שונות.)
ועכשיו נוכל להבין טוב יותר את מה שאמרו חז"ל "השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום" (קידושין ל' ע"ב) ו"מורא רבך כמורא שמיים" (אבות ד' ט"ו).
למעשה, ניתן להבין כך את המילה "ישראל"- עם בו בחר לשרות האל, האנשים דרכם הוא בחר להתגלות...
ואם תפנימי את זה, תביני שלמעשה מה שאת מבקשת ומה שאת מוצאת זה למעשה אותו דבר. את מחפשת את הקב"ה- והוא מדבר אלייך דרך ההורים והמורים שלך. וזה דבר מצוי מאוד שאנחנו מצפים שהמפגש עם הקב"ה ייראה באופן מסויים, והוא יתברך בוחר להתייחס אלינו בצורה אחרת מאיך שאנחנו מצפים שזה ייראה.
כלל חשוב לחיים- אם רוצים למצוא, חשוב לדעת איפה לחפש... הקב"ה הוא זה שקובע את כללי הפגישה איתו, ובשביל שזה יתאפשר אנחנו צריכים להרפות מהציפיות ומהתנאים המוקדמים שלנו, ולהיפתח אליו עוד ועוד.
אז תני לו להפתיע אותך...
ואם תשאלי- למה זה לא מרגיש ככה, כמו קשר ישיר ואישי עם ה'? התשובה היא שזה המצב מפני שמלכותו של הקב"ה והופעתו בעולם עוד לא שלמה ומלאה, עוד לא גלויה עד הסוף, וככל שיהיו יותר אנשים כמוך שיחפשו אותו באמת, העולם יהיה מוכשר וראוי יותר, והוא יתברך יימצא לנו יותר ותתקרב גאולתנו השלמה...
אם תרצי לקבל מקורות בנושא, או לשמוע עוד הרחבות והסברים מוזמנת לשאול בשמחה :)
מקווה שעזרתי לפתוח פתחים,
בארי.