ש. אני לא בקשר עם סבא וסבתא שלי,
ההורים של אמא שלי נפטרו בהפרש של חצי שנה בסוף כיתה ב ובאמצע כיתה ג. כשהם היו בחיים התביישתי בהם מאוד. אני זוכרת שסבא שלי היה מלמד אותי מתמטיקה של כיתה ח וסבתא שלי הייתה קצת ממורמרת ואבל מטופחת מאוד.
כשהם נפטרו הבטחתי לעצמי שאני לא אחזור על הטעות הזו שוב.
והנה כמה אירוני.. אני שוב באותו המצב.. אני יודעת לצערי הרב שכן, יש סיכוי שהם בקיצם אבל אני לא מצליחה לשחרר את המועקה של הקשר איתם. אני לא מצליחה להוריד מהאגו שלי ולדבר איתם. אני יודעת שהם ניצולי שואה, שאני כנכדה הנקמה שלהם בהיטלר, שהם מבוגרים ולא ישארו פה לנצח וגם שהם באיזשהו לופ שמחפש כל הזמן את הכרת התודה, על טיול שהם הטיסו אותי אות בת דודה שלי, על מתנות יום הולדת ועוד..
במקביל, אני מרגישה את הלחץ של המשפחה שלי כלפי 'תהיי נכדה טובה', 'תבלעי את הצפרדע ועוד..
אבל.. לא בא לי פשוט לא בא לי לסמן וי על עוד שחיה איתם פעם בשנה בערך (הפעם האחרונה הייתה בחודש שבט אחרי שהם נתנו לי את מתנת יום ההולדת..
אשמח לעזרה כי אני כבר ככ מבולבלת..
בת כמעט 18
ת.
שלום יקרה(:
וואו איזו שאלה. כל כך כנה ונוגעת לרבים מבני הנוער בדורנו.
יש נתק מאוד מאוד גדול כיום בין דור הסבים והסבתות, הדור השלישי, לבין הדור של היום. לא קשה להבין למה...
בעבר, סבא וסבתא היו מקור של ידע לדור הצעיר. הם נחשבו אנשי חכמה, בעלי ניסיון חיים מה שגרם להם להיות במקום מאוד מכובד במשפחה, דמויות להערצה של הצעירים. כיום, עם החשיפה שלנו למדיה ולמידע, אנו מסוגלים לדעת ולחקור הכל בלחיצת כפתור. מקומם של הסבים והסבתות נדחק הצידה, ונראה שהמצב התהפך. במקום שהם ילמדו אותנו, כביכול מורגש כיום שתפקיד הללמד מוטל יותר עלינו...
צריך להבין, כל השינוי הזה קרה ממש מהר, בדורות האחרונים, עם ההתפתחות המסחררת של הטכנולוגיה. סבא וסבתא שלנו למשל, עוד חוו את הקשר מהסוג הראשון עם סבא וסבתא שלהם. ואולי אפילו ההורים שלנו חוו זאת כך..
(סתם נקודה- מעניין לחשוב איך יראה הקשר בעוד 40-50 שנה בין הדור שלנו לדור החדש...)
המצב הזה מביא לקושי גדול, לשני הצדדים. איך לגשר על הפער הזה? איך לסגל את הקשר הזה מחדש?
תיקון הרצון🙆♀️
ציינת בשאלה שלך כמה וכמה מניעים שעוברים לך בראש כשאת חושבת למה צריך לשמור על קשר איתם. כל מיני מחשבות מצפוניות, לחץ מהמשפחה. הסיבות הללו הם טבעיות ולגיטימיות שתרגישי בהם, אבל אסור לסיבות האלו להיות מהסיבות העיקריות שמניעות אותך בנושא שמירת הקשר! אי אפשר לטפח קשר על בסיס מצפון, או לחץ חיצוני. ודאי שדבר כזה רק יגביר את תחושת המועקה שלך.
תנסי לעשות חישוב מחדש, למה חשוב לשמור איתם על קשר, מה זה יכול לתת לך.
אני יכולה לזרוק כאן כמה דברים, אבל רק כפתיחה לרשימה שאת צריכה לעשות לעצמך בראש:
👈 יש דברים שאפשר ללמוד מהם, ואין באינטרנט. על חוויות מהחיים, על עולם אחר שהם חוו, מונחים שונים. על סבלנות, והקשבה אמיתית. וכו'...
👈 זה מלמד אותי, ומטפח בי את מידת הענווה והסבלנות. (למול ההתמודדות עם האגו שציינת..)
👈 חשיפה לעולם אחר- פתיחות גדולה יותר מצידי.
👈 יש לסבא וסבתא משהו שאין לרבים מאיתנו בדור, פנאי להקשיב באמת.
👈 אפשר להתייעץ. יש להם הסתכלות מעניינת ושונה מהמציאות שאנו חווים.
👈 יש בהם אהבה פשוטה ואמיתית כלפי נכדים. אין אחריות חינוכית כמו הורים, או אינטרס חברתי. ככה בפשטות.
זה על קצה המזלג ככה. הרשימה שונה בין משפחה למשפחה. לכן חשוב שתמשיכי עם הרשימה הזאת לבד. תחשבי.
וזה קשה, תאמיני לי שאני יודעת, אנחנו חיות באותו דור. צריך לעשות חושבים רציני בעניין ולמצוא את הסיבות השורשיות והיותר "טהורות" נקרא לזה, למה שמירת הקשר הוא חשוב. לשים את האגו בצד, לפתוח את הראש ולחשוב.
אני בטוחה שסבא וסבתא שלך הם אנשים עם אישיות מקסימה ושיש הרבה מה לקבל מהם ומהזמן איתם. תנסי למצוא את הנקודות האלו, להגדיל אותם, לשים את התחושות והסיבות ה"חיצוניות" בצד, וככה הרצון מאליו ישתנה ויתוקן בעז"ה.
בפועל🧐
אנחנו רוצים בסוף מעשים. לא מספיק לרצות.
מה עושים אז? איך שומרים על קשר? שאלת השאלות. אבל לשאלה הזאת אין תשובה אחת, יש דרכים רבות ויצירתיות שיכולות להתאים לכל משפחה עם האופי והיכולות שלה.
ציינת בשאלה שיש לחץ מההורים שתיצרי קשר ותהיי "נכדה טובה". הייתי מציעה לך במקום להתחמק משיחות טלפון, או להתחמק מההורים שלוחצים, לשבת איתם פעם אחת- עם אבא, או אמא, מה שנח לך, ולשתף באופן מכבד ורגוע, בתחושות. בהבנה שלך שזה חשוב, אבל יש לך מועקה סביב זה. וביחד תנסו לחשוב איך אפשר בכל זאת לשמור על קשר כזה או אחר למרות הקושי, שמצד אחד לא יעיק ומצד שני יהיה משמעותי.
אני בטוחה שלהורים שלך זה חשוב לא פחות ממך, ויש מקום כזה שההורים בסופו של דבר עומדים בין 2 הדורות הללו. הם מכירים מקרוב את 2 הצדדים. מתוך המקום הזה של הגישור, אין אנשים יותר נכונים להתייעץ איתם מאשר ההורים שלנו.
אם לא מתאים לך, אפשר גם לבד, למצוא את הדרכים שלך שמתאימות לך. יש כיום כל כך הרבה אפשרויות איך לשמור על קשר בצורה נוחה ופשוטה. שווה את החשיבה והמאמץ למצוא את הדרך שנכונה וטובה לך.
אני יכולה להגיד לך על עצמי, שלא מזמן הנושא הזה גם העסיק אותי, והחלטתי שאני רוצה לנסות לשמור יותר על קשר עם סבא וסבתא שלי. אז קיבלתי על עצמי בלנ"ד לשלוח כל פעם לפני שבת הודעה יפה ומפורטת קצת של שבת שלום, אוהבת וכו'. זה נחמד, כיף לקבל ככה קבוע סמיילים של לבבות מסבתא,😄 וזה מאפשר מעין "קשר רציף" שהוא לא מעיק ונח. נכון שזה לא מספיק, וצריך לפעמים גם מעבר, אבל זאת התחלה. ועם הזמן אפשר לפתח את זה יותר. להתחיל לאט לאט, ובלי לחץ.😊
לחיים👀
משימת הגישור בין 2 עולמות היא בהחלט משימה לא קלה, אבל ניתקל בה הרבה פעמים בחיים בצורה כזו או אחרת. מציאת דרכי ההתמודדות מול זה היא נכס אמיתי, ואת עומדת בהתמודדות מול תיקון מידות חשובות כל כך שיזככו אותך כבן אדם ויעזרו לך בהמשך. הסבלנות, הענווה, ההקשבה, הכרת הטוב וראיית הטוב..
זה חד משמעית ניסיון, שכולנו נמצאים בו כ-דור, והוא לא קל, אך אפשרי ונצרך.
דברי סיכום💓
תזכרי תמיד, הם אוהבים אותך. הם לא באים למרוח אותך במתנות וטיולים כדי לקבל תשומת לב. זה נובע ממקום אמיתי שאוהב. את מי אתה אמור לפנק כסבא אם לא את הנכדים? זה הזמן והמקום שלהם לתת ככה.
הם אוהבים אותך באמת, ואת חשובה להם.
הפער הוא גדול והמשימה לגשר בין שני העולמות היא לא קלה. אבל חשובה דוקא בדור שלנו.
תביני שאת מתקנת כאן משהו ששייך לדור שלם. את לא לבד.
המון בהצלחה! מקווה שתמצאי את נקודות החיבור. שתצליחי בעז"ה לעשות תיקון לרצון, תצליחי להפוך אותו אחר כך למעשים, ויווצר לך תהליך טוב ומשמעותי!
תודה על הצפת הנושא הכל כך חשוב הזה!❤️
מאמינה בך ומעריכה מאוד!!😍
רחל.