יש המון פרשנים לתורה, וכל מיני דברים שנקבעו לפי חכמים. איך אפשר לסמוך על כזה דבר? נגיד חגים או מצוות שלא כתובות בתורה וזה לא באמת נחשב לתורה שבעל פה אלא פשוט דברים שחכמים תיקנו. איך אני יכולה ללכת לפי משהו שבן אדם אמר? אני מאמינה בללכת בדרך הקב"ה, לא בדרך שאנשים קובעים ורק בגלל שאיש שאומר שהתגלו אליו אמר שצריך לעשות משהו לא אומר שאני אעשה. אני יודעת שאמורים להתייחס לדברים שחכמים קבעו באותה מידת חומרה כמו דאורייתא, אבל זה לא קצת סותר את הקטע של היהדות? מאיפה לנו לדעת אם מישהו באמת שליח או נביא של הקב"ה? גם בנצרות מאמינים שישוע הוא המשיח, אנחנו לא קצת פועלים באותה דרך כמוהם? כל פעם שיצא לי להזכיר כזה דבר בפני מישהו ענו לי "מדובר על חכמים בסדר גודל שאנחנו לא מכירים ואלו אנשים חשובים מאוד" ובמילים אחרות, איך את מעיזה לדבר ככה עליהם? זה מוזר להטיל בכזה דבר ספק? כי כבר היו רבנים שנתפסו על דברים מסוימים ונכנסו לכלא ומי שנתפס אנחנו יודעים לא ללכת לפי דרכו, אבל מה אם באמת היה ככה ולא נתפסו, אין שום דרך לדעת וזה מרגיש כאילו אני עושה דברים לחינם רק כי זה אולי נכון. וזה לא כמו לעשות דברים שהקב"ה אמר כי זה רק אולי נכון כי כאן יש את הקטע של אמונה וכאן האמונה צריכה להיות באיש ולא בקב"ה..
מקווה שהשאלה מובנת כי הלכתי כאן לכמה כיוונים...
ת.
שלום לך!
שאלה טובה. כמעט אין מצווה הכתובה בתורה שלא עברה תהליך עיבוד פרשני של חז"ל, שלא לדבר על מצוות ותקנות שמקורם בדברי חכמים. זהו באמת בירור חשוב - מי אמר שיש סמכות כזו לחכמים? למה אנחנו מחויבים לדרך שהם הבינו את התורה ולתקנות שהם תקנו?
דבר ראשון, חשוב להקדים ולומר שאנחנו רואים שכבר בתורה שבכתב יש מתן סמכות לחכמי כל דור לפרש את התורה ולהורות הלכה:
כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃ וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃ וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃ עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃ (דברים י"ז)
מן הפסוקים הללו אנחנו לומדים שחכמים אמורים להורות לנו מה לעשות (בלשון הפסוק - הכהנים, שהיו מלמדי התורה; והשופט, כלומר המנהיג הרוחני). אם כבר בתורה שבכתב נקבע שחכמינו הם אלו שמורים לנו את דרך התורה, זה אומר שהתורה אמורה להופיע מפיהם בכל דור ודור. דברי חכמים הם בעצמם תורה, בהגדרה. "על פי התורה אשר יורוך... תעשה". הרעיון הזה מובן למדי, הרי אי אפשר לפסוק הלכה מתוך טקסט התורה הגולמי ללא פירוש והסבר אנושי. התורה מתגלה בעיקר דרך אנשים.
שימי לב שמורי ההלכה הם לא נביאים אלא חכמים. הם אמורים להסתמך על חכמתם האנושית ולא על נבואות או מסרים מאת הקב"ה. לכן אין להשוות לישוע או מוחמד שטענו לסמכות ללא מקור או סימוכין, ומתוך שפה של נבואה ולא של חכמה.
אבל איך נדע שחכמים באמת צודקים בתקנות ובפירושים שלהם?
אענה ע"פ שיטתו של הרב קוק. הרב קוק כותב שכל חוק או הנהגה שכלל העם לדורותיו קיבלו עליהם - מחייב. כאשר כל העם מקבל עליו דרך כלשהי, הדרך הזו הופכת להיות חלק מהזהות הלאומית. מי שמתנער מהדרך הזו מוציא את עצמו מהכלל, וכביכול מנתק את הקשר שלו עם דרכו של העם. זה נכון לכל עם, וקל וחומר שזה נכון לעם ישראל שתפקידו להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש.
דברי חכמים שנפסקו להלכה הם מקובלים על כלל העם לדורותיו, ולכן הם מחייבים. זה נכון שחכמים היו קדושים וטהורים - לא חסרות עדויות על כך בתלמוד ובמדרשים; אבל זו לא הסיבה שדבריהם מחייבים אותנו. הסיבה היא שדבריהם התקבלו על כלל העם.
אפשר להעמיק את ההסבר. חשבי על שני שופטים המתבוננים על אותו המקרה, וכל אחד מהם פוסק אחרת. מאיפה נובע ההבדל בפסקי הדין? הרי שניהם צריכים לפסוק על פי אותם החוקים בדיוק!
התשובה היא שהאופי שלהם שונה, ולכן הדרך בה הם מפרשים את החוקים שונה. כל שופט יפרש את החוק באופן שמתאים לאופי שלו. פסק הדין הוא תוצאה של המפגש בין החוק הכתוב לבין אופי השופט.
נקח את הרעיון הזה לעם ישראל והתורה. הקב"ה ברא כל את כל העמים, ונתן בכל אחד אופי קולקטיבי מסויים. עם ישראל נברא כדי לקבל את התורה, היא לא ניתנה לנו באופן אקראי. לכן נראה שהאופי המיוחד שהקב"ה נטע בנו מתאים לדרך בה הוא רוצה שנפרש את התורה, תורת ישראל. לפי דברים אלו יוצא שהכיוונים אליהם כלל עם ישראל לדורותיו לקח את ההלכה מתאימים לרצון ה'. זה באופי הטבעי שלנו.
לסיכום - המחויבות שלנו לפסיקת ההלכה לא תלויה בחכמתם של חז"ל, אלא בקבלת כלל האומה. האמונה שלנו היא לא באנשים פרטיים, גדולים ככל שיהיו, אלא ביכולת הקולקטיבית של עם ישראל לשמר ולקבל הלכות טובות וישרות.
מקווה שעניתי,
יוני. 😊