שלום
קודם כל רציתי להודות לכם על הפרוייקט המדהים הזה!
ישנם שני ערכים מאוד דומים האחת סובלנות והשנייה פלורליזם.
רציתי לשאול מה צריך ליהיות היחס שלנו (היהדות ) כלפי אנשים חוטאים- האם בצורה סובלנית או פלורליסטית, (שמקבלת את כולללללם לא משנה מה עשו) ?
זכר בן 16
ת
שלום שואל יקר! איזו שאלה טובה וחכמה
תודה ששאלת! ומקווה לענות בעזרת ה' בצורה טובה עבורך 🙏
בנוגע לשאלתך הייתי רוצה שנענה עליה ביחד, כמובן שאכתוב תשובה ואתה תקרא, אבל נעבור את תהליך התשובה ביחד!
קדימה לעבודה💪
ראשית, אני רוצה להגדיר לשנינו את המושג 'פלורליזם', ולהגדיר את המושג סובלנות ולחדד את ההבדל ביניהם!
אגיד במילותיי, מה שכתב פרופ' שביד במאמרו "פלורליזם כהסכמה חברתית וכהשקפת עולם אישית", שבעצם פלורליזם הינו יחס חיובי ומקבל דעות אחרות ומגונות, שונות ולעיתים אף סותרות את שלי, מתוך הנחה שריבוי הדעות מועיל משום שאין האמת עומדת אצל אדם פרטי כזה או אחר, או אצל ציבור כזה או אחר.
יוצא מכאן שאדם פלורליסטי אמור להתייחס בכבוד, או לכל הפחות בהסכמה לאדם שנוהג אחרת ממנו, לא משנה איך הוא נוהג, בין אם זה יהיה אדם פרטי או ציבור.
לעומת זאת סובלנות, הינה מידה שבה אדם פועל ודרכה הוא מבטא את הכבוד ונתינת המקום לאדם העומד מולו, שמבצע פעולות ואו אומר אמירות שאינן עולות בקנה אחד עם ערכיו ודעותיו.
במילים פשוטות יותר, אדם פלורליסטי יתבטא בדרך כלל בסובלנות, לעומת זאת אדם סובלני לא חייב להיות פלורליסטי. וזה העיקר הגדול!
היהדות מכירה בסובלנות כערך חיובי אבל לא מכירה בפלורליזם משום שהנחת היסוד של התורה, שהיא אומרת את דבר ה', שהוא האמת.
(אבל לא ניכנס לזה בזו התשובה, אם תרצה אשמח לענות עליה בשאלתך הבאה ;))
בעיני הדוגמה אולי הטובה ביותר שראיתי, היא במפגשים שהיו בעבר בין הרב אורי שרקי לפרופסור קרלו שטרנגר, סרטונים ביוטיוב בשם 'הרב והפרופסור'.😇🤓
שם הרב שרקי, אע'פ שלא מסכים עם הפרופסור על מגוון רב של דעותיו, מתנהג כלפיו ביחס סובלני ומאפשר לו להתבטא. אבל בוודאי שהוא יודע שהפרופסור טועה ושהצדק בתורתנו.
בנוגע לשאלה מה יחסה של היהדות אל חוטאים, סובלנות או פלורליזם- אחרי שראינו את ההבדל אגיד שבעיני זו תשובה קצת אחרת.
אין יחס סובלני באופן גורף בתורה, אלא ישנם מקרים בהם ערך הסובלנות בא לידי ביטוי וישנם מקרים בהם ערכים אחרים גוברים.
(גם כאן, לא אכנס לשאלה מהם המקרים השונים, מהן הסיבות השונות להתייחסויות השונות לכל מקרה והאם זה ישתנה. אם תרצה שואל יקר, אשמח לענות גם על זה בשאלתך הבאה!)
יחסה של היהדות אל חוטאים הוא בגדר של איפה אני עומד מנגד ומסוגל לא להיות מושפע לרעה ואם כן, ואני לא מושפע לרעה, איך אפשר לקרב ולהשפיע! זה שאנו אנשים דתיים, מלידה או מחזרה בתשובה, לא מקנה לנו שום 'עליונות' על אחינו שאינם כך ועלינו לפעול לקרבם היכן שאפשר.
לעומת זאת, ישנם מקרים בהם התורה לא מאפשרת שום יחס וקרבה, הן מצד שהמעשה הוא אסור ועלול להשפיע עלינו לרעה והן מצד זה שהאדם החוטא פגם באישיותו כך- שהוא לא יכול לקחת חלק במעשים מסויימים, כגון דיני עדות, ולהלן אציין דוגמאות!
📌 לדוגמה יחס של סובלנות:
הלכה פשוטה היא שאדם שמחלל שבת בפרהסיה במזיד אין עימו כמעט שום מגע.
למשל אסור להעלותו לתורה, לתת לו להשלים מניין וכו'.
אציין שגם היום הנושא שנוי במחלוקת, ישנן דעות לאפשר במקרים מסויימים וישנן דעות ולא לאפשר במקרים אחרים.
אולם, אין זה סותר שעלינו להתייחס אליהם בצורה מכבדת, ואם הם שואלים ומתעניינים עלינו לקרבם לאבינו שבשמיים כמה שרק אפשר, זו מצווה חשובה!
📌 דוגמה שנייה של מניעה והתרחקות:
אותם אנשים לא יוכלו להיות עדים בחתונה.
ההבדל העקרוני שבין הרצון לקרב, כפי שציינתי בדוגמה הראשונה, לבין איסור והתרחקות, בשדוגמה השנייה הוא השפעות המעשים שלנו, אדם שחוטא פוגם בעצמו וישנם חטאים שכל עוד לא מתבצעת תשובה עליהם הם מונעים מאיתנו לקיים מעשים מסויימים, כמו אנשים שמחללים שבת ולא יכולים להיות עדים.
ישנן גם תופעות אחרות, כמו דיבור לשון הרע- שאם ידוע לנו על אדם שמדבר לשון הרע באופן חמור ועקבי, עלינו להתרחק ממנו. עלינו לכבדו ולהתייחס בסבלנות ובד בבד להתרחק ממנו כי זה ישפיע עלינו.
לסיכום העניין אפשר להגיד, שחז'ל קבעו את היחס הזה בשני מאמרים שלהם שאכתוב כעת:
'אוי לרשע ואוי לשכנו' מצד אחד מלמדים אותנו להתרחק היכן שאפשר מחוטאים.
ומצד שני מה שאמרה ברוריה, אשתו של רבי מאיר לרבי מאיר, בשעה שהציקו לו בריונים בשכונה והוא ביקש להתפלל שימותו, היא אמרה לו 'יתמו חטאים מן הארץ' חוטאים כתיב? חטאים כתיב, עמד והתפלל שיחזרו בתשובה' וכך גם היה, הם חזרו בתשובה.
ברובד הפשוט, כך עלינו לעשות, לא להתפלל למוות של אנשים חוטאים, אלא להתפלל שאנשים יחזרו בתשובה, אבל אם אתה ואני נעיין ביחד במה שאמרה לו אשתו, היא אמרה לו 'חטאים כתיב', כביכול אמרה לו' אין לי בעיה שאתה מתפלל שייעלמו, שימותו- אבל לא האנשים, החטאים!'
זה שאדם חוטא זה צריך להפריע לנו, כמו שהפריע לרבי מאיר. אבל מה עלינו לעשות? לגלות סבלנות וסובלנות כלפי מעשיו ולהתפלל לקדוש ברוך הוא שיחזירו לדרך הישר!
עלינו, בלא מעט מקרים לפי מה שחז'ל לימדו אותנו, להצליח להתייחס בסובלנות כלפי אחינו שעושים פעולות שסותרות את דרך התורה ואם אפשר לקרב, אבל גם לדעת שישנם מקרים שאסור להתקרב ושאפשר רק להתפלל.
מקווה שהצלחתי לעזור!
בברכת אור וטוב,
יקיר יהודה