שלום,
תודה על הזכות לשאול..
האמת שיש משהו שאני לא מבינה.
אני עוברת בדיוק תהליך פסיכולוגי בגלל עניין בעיות חברתיות לאט לאט אני מתחילה לשים לב שכל פעם שאני מספרת משהו לפסיכולוגית שלי שקרה לי עם חברות שלי היא מנסה לגרום לי כאילו אני אשמה.
כאילו להראות לי דרך ומציאות שבה הבעיה רק בי ולא בצד השני.
אני חושבת שזה חשיבה מוטעית קצת לחשוב שהבעיה רק בי..
ולפעמים קורה שאני מספרת לה משהו והיא שוב עושה כאילו אני אשמה.
אז אני פשוט מקשיבה וכשהיא מסיימת לדבר אני לא מנסה ללמוד מזה כי אני יודעת שהאשמה תיפול רק עלי למרות שהיא לא.
ולא בא לי להקשיב לדברים מוטעים מאוד.
אשמח לדעת איך אפשר באמת לשנות לי את הגישה הזאת? או שבאמת אני צודקת?
תודה לכם❤️
ת
שלום אהובה ❤️
מקווה ששלומך טוב!🙏🏻
נשמע לא פשוט, ולא מקדם. בסוף אנחנו הולכים למטפל כדי שיקשיב ויבין אותנו.
ולהיפגש עם תגובות שמכניסות אותנו לתחושת אשמה, זה לא נעים.
האם אפשר לשנות את הגישה הזאת? בהחלט כן!!
ביחסים עם מטפלת הדבר הבסיסי שאותו צריך לבנות הוא אמון . אמון אפשר לבנות ע"י גילוי לב ובמיוחד כשהוא נוגע ביחסים שבין המטפלת למטופלת.
חשוב שתשתפי את המטפלת ברגשות שמתעוררים בך בעקבות הערותיה.
אם את מרגישה מואשמת, את יכולה ואפילו צריכה לומר זאת. כך המטפלת תלמד להכיר אותך יותר טוב, וכך יש סיכוי טוב יותר שתוכלו להבין זו את זו(:
יקרה,
יכול להיות שלא הבנתן אחת את השנייה נכון- אולי לא הבנת את הכוונה שלה בצורה נכונה? אולי היא התכוונה למשמעות אחרת?
חשוב מאוד שתציפי את זה מול אותה מטפלת🙏🏻
השתיקה לא עוזרת להיחלץ מהפלונטר שנוצר בינכן. ובטח שלא עוזרת לשיפור ההרגשה שלך.
נקודה נוספת- כדאי לשתף גם את ההורים בתחושות שלך, יכול להיות שהמטפלת פחות מתאימה עבורך.
יחד תוכלו לחשוב האם נכון לך להמשיך אצלה או לחילופין לעבור למטפלת שיותר תתאים לך.
יקרה ואהובה.
ברור לנו שזה דורש אומץ. לא פשוט לפתוח את תחושותינו מול אנשים.
מאמינים בך!
מאחלים לך כל טוב,שתצמחי ותתקדמי מהטיפול(:
בהצלחה גדולה 😊
התשובה נכתבה בשיתוף עם יעוץ