ש. רציתי לשאול למה בעצם ה' ברא את העולם? אף פעם לא הבנתי באמת למה למרות שכל הזמן אומרים שהוא רצה להיטיב.... התשובה הזאת לא מספקת אותי כי אני לא מבינה למה הוא רוצה להיטיב...
ת.שלום וברכה!מוכרח לציין שנהנתי ממש מהשאלה, גם בגלל שהיא נוגעת ביסודות מאוד עמוקים של התודעה הדתית שלנו, וגם בגלל שהיא קצת מרימה לי להנחתה😉 שאלת שאלה מאוד עקרונית, והיא ממש מזמינה מענה מאוד עקרוני. יהי רצון שנזכה לכוון למקום אמיתי ומדויק.
נתחיל מהסוף: אני לא יודע למה הקב"ה ברא את העולם. יש משפט יפה של אדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד), על המדרש שאומר ש'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים' (תנחומא נשא ט"ז). אומר אדמוה"ז – 'על תאוה לא שואלים שאלות'... אין לחשוד בחסידות חב"ד בכלל ובאדמו"ר הזקן בפרט על עצלנות אינטלקטואלית; אבל אפילו אדמו"ר הזקן יודע את גבולות הגזרה...זה לא חידוש של אדמו"ר הזקן, זה יסוד היסודות בכל מחשבת ישראל – את הקב"ה עצמו אנחנו לא מבינים, ולא יתכן שנבין אי-פעם. הקב"ה הוא ה'אינסוף ברוך הוא', ש'לית מחשבה תפיסא ביה כלל' (=אין מחשבה תופסת בו כלל. מימרא מהזוהר), הוא בהגדרה מעל ומעבר לכל מה שאנחנו יכולים לתפוס. גם באופן ספציפי לגבי שאלת מטרת הבריאה, אפילו הרמב"ם - גדול השכלתנים היהודים - הסביר (במורה הנבוכים ג', י"ג) שזה דבר שפשוט אין לנו שום סיכוי להבין, משום שגם הוא שייך למה שלגמרי מעבר לנו.
אז מה, אז כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לסתום את הפה וזהו? אני לא חושב. הקב"ה בסוף ברא אותנו, וברא בנו שכל ולב ובקשת א-להים; אני לא חושב שסביר שכל מה שהוא מצפה ממנו זה למלמל בבוקר ובערב "שמע ישראל" וזהו. ברור שהקשר בין האדם לקב"ה צריך להיות בכל המישורים – בשכל, ברגש ובמעשה. מצד שני, כמו שאמרנו, אותו שכל עצמו גם יודע להגיד שבעצם אנחנו לא מבינים שום דבר על הקב"ה. אז מה בדיוק אנחנו אמורים לעשות?
אני חושב שהפיתרון טמון בשאלה – למה בדיוק השכל אמור לשמש אותנו? למה בעצם כ"כ מעניין אותנו למה הקב"ה ברא את העולם, למשל? למה אנחנו צריכים לדעת את זה בכלל?אני חושב שהסיבה שאנחנו שואלים את כל השאלות הללו, היא משום שהשאלות ה'תיאורטיות' הללו משפיעות באופן דרמטי גם על מערכת היחסים בינינו לבין הקב"ה. אם הקב"ה ברא את העולם בשביל לגדל את שמו, זה יוצר בינינו לבין הקב"ה מערכת יחסים מסוג אחד, שבעצם כל תפקידנו הוא 'לסייע' לקב"ה כביכול למלא את מטרותיו; ואם הקב"ה ברא את העולם בשביל להיטיב, זה יוצר מערכת יחסים מסוג אחר לגמרי, שהקב"ה הוא המיטיב הגדול ואנחנו בעצם אמורים פשוט ליהנות מזיו שכינתו. (דרך אגב, נראה ששני הצדדים נכונים – 'למען שמו – באהבה'. אבל זה נושא לדיון נפרד...) את מבינה למה חיים כאלה או כאלה יכולים להיראות אחרת לגמרי? מתברר שבעולם שלנו, דווקא השאלות הכי תיאורטיות כביכול, הן הדבר שהכי משפיע על החיים שלנו, על הקשר שלנו עם הקב"ה ועם הסובבים אותנו, על מצב הרוח שלנו, על סדרי העדיפויות שלנו וכו' וכו'.
אמנם, מכאן אפשר גם להסיק את גבולות הגזרה. השאלה 'למה הקב"ה רוצה להיטיב', היא בעיני שאלה שאין לי שום דרך לגשת אליה. ולמה את רוצה להיטיב? יש לך תשובה? להיטיב פירושו להרבות טוב, שיהיה עוד ועוד טוב בעולם, לממש כמה שיותר את הטוב שבי; וה'טוב' הוא מבחינתי מטרה, לא אמצעי. זה יסוד היסודות, אני לא יכול להסביר אותו כסיבה למשהו אחר. וגם אם אני אסביר אותו כסיבה למשהו אחר, הרי שהדבר האחר ההוא יהיה בעצמו לא-מובן. אם תרצי, אפשר לומר זאת כך – זה אבסורד גמור לשאול 'למה זה טוב' לעשות טוב; הניסוח הזה בדיוק חושף את העובדה שה'טוב' הוא פשוט הנחת יסוד, שכל מה שאני יכול לעשות איתו זה לשאול האם דברים אחרים נכנסים בקטגוריה של 'טוב'. זה בדיוק המפגש עם האינסוף, שאני מבין שפשוט אין טעם לנסות לחדור אליו, כי אין לי שום כלי לעשות את זה.אז מה ההבדל בין השאלה הזו לשאלות אחרות?שהשאלה 'למה הקב"ה ברא את העולם' היא שאלה שגם בעולמי, כבן אדם, יש לה משמעות. אם חבר שלי יברא עולם, אני אשאל גם אותו – תגיד, למה בראת את העולם הזה? אבל השאלה 'למה להיטיב' היא שאלה שמבחינתי אין לה משמעות. אם אותו חבר יענה לי: "פשוט הרגשתי שזה מוסיף טוב", לא יהיה לי עוד מה לשאול אותו, לא כי אני לא מבין את זה, אלא כי אני בעצמי מרגיש שהטוב זה הדבר העמוק ביותר שקיים. אם נחזור למשפט של אדמו"ר הזקן, 'על תאוה לא שואלים שאלות' לא כי היא דבר לא מובן, אלא כי היא הדבר המובן ביותר עלי אדמות. יש בעולמי כמה 'אקסיומות', שאין להן הוכחה, לא משום שהן 'חלשות', אלא משום שהן הדבר שבו אני הכי בטוח, עד כדי כך שאני יכול לבנות על גביהן את כל שאר ההוכחות. הרצון לטוב הוא אחת ה'אקסיומות' האלה.
בקיצור:לעניות דעתי, תפקידה של התיאולוגיה (-כל השאלות שלנו על א-להים) הוא לא להבין את הקב"ה 'כשלעצמו'. את זה אנחנו לא מסוגלים לעשות, ואין שום טעם לנסות. השאלה שעליה אנחנו מנסים לענות היא, איך אנחנו תופסים את מערכת היחסים בינינו לבין הקב"ה, מהצד שלנו. אנחנו מדברים על הקב"ה במושגים אנושיים, לא משום שזה נכון, שהרי הקב"ה הוא לא אנושי בשום פנים ואופן, אלא משום שאנחנו מאמינים שהקב"ה רוצה שנהיה קשורים אליו, ובשביל זה אנחנו חייבים להתנסח במושגים אנושיים. לכן אנו אומרים שהקב"ה ברא את העולם 'כדי להיטיב' – לא כי אנחנו מתיימרים להבין את הקב"ה, אלא כי אנחנו רוצים להבין איך הוא היה רוצה שנתפוס את זה. ההבנה שהקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב אולי לא מסבירה לנו את הקב"ה כשלעצמו, אבל מכיוון שבעולמנו האנושי זה הסבר נהדר, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי לזכות לקרבת א-להים.זה דורש המון ענוה, העמידה הזו מול האינסוף, מול הלא-מובן שאנחנו בכל זאת מנסים 'להבין' כפי יכולתנו, ככל שמאפשרים לנו כלי התודעה הקטנים שלנו; אבל בעיני זו תובנה ממש ממש משמעותית וחזקה. אני מקוה שגם את מרגישה ככה🙂
אור וטוב נדב