צוות משיב נפש שלום.
תודה ענקית על האופציה לשאול, מדהים! זה ממש עוזר!
אוקי, אמא שלי מדהימה!!! האמא הכי טובה שיש!!! לא יכולתי לבקש יותר טוב, תודה לה'!
אבל כבר כמה פעמים קרה לי שאמא שלי התאכזבה ממני, בגלל דברים שיא רצתה שאני יחשוב עליהם, ויעשה- ולא עשיתי, או דברים שהיא רצתה שאני יכין, או יחשוב עליהם, ואני לא. למשל, הכנתי קינוח לשבת. שעה אני מכינה, (אנחנו ברוך ה' משפחה גדולה ואני הבכורה- ככה שזה כמויות גדולות להרבה קטנים-שלא עוזרים) ואז אני כמעט מכניסה לתנור ונזכרת ששמתי בכוסות חד"פ, שאי אפשר להכניס לתנור. באה לאמא, והיא כועסת עלי כי היא לא מרשה להשתמש בכוסות האלה. אז אחת אחת רוקנתי, שטפתי, יבשתי (30 כוסות+), ואז לא הספקתי בנתיים את הכביסה- ושוב כועסים עלי. אבל אני משתדלת! אני מבינה שאמא שלי צריכה לעבוד גם בימי שישי, ובאמת משתדלת לא להפריע לה, ואדבה, לעזור! אבל כשהיא יושבת ביום שישי בצהורים לעבוד, ומשאירה אותי לבד להכנות של שבת (שזה לא רק קינוחים, זה כולל את הבישולים, הניקיונות, והשמירה על אחי שלי) אז אני טועה! אני לא מספיקה הכל, אני בן אדם! איך אני יכולה "להעיר" לה על דבר כזה? היא בתכל'ס גם משתדלת מלא, ועובדת בשבילנו כל השבוע, וזה חוזר כל פעם במשהו שונה, ככה שאני לא יודעת איך להסביר...
שלום וברכה!
וואו! מדהים!! איזה בגרות! איזה הערכה לאמא! פשוט הייתי בהלם כשקראתי את כל השאלה וראיתי את הגיל שלך! הלוואי עלי...
אז ככה מה שאני חושב, הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה לדבר עם אמא בצורה כללית על הנושא. לשקף לה את המצב מהצד שלך ולשמוע את הצד שלה שזה לא פחות חשוב. הרבה פעמים אנחנו ניגשים לסיטואציה ומרוכזים בעצמנו ולא מצליחים להיות במקום של הצד השני...ועל ידי הדיבור וההקשבה תוכלו להבין אחת את השנייה יותר טוב, וכל אחת תעשה את מה שאפשר שיהיה יותר נעים.
עכשיו עדיף שהדיבור על כך לא יהיה תוך כדי תגובה למקרה ספציפי שקורה, שאז התגובה שלך בקלות יכולה להיות מהרגש ולא מהשכל וכך גם התגובה של אמא.
אז עדיף שתמצאי איזה זמן איכות בו את יכולה לדבר עם אמא בנחת ככה "על הספה בסלון ואין עולם, לפרוט לה את הלב על גיטרה".. סתם נסחפתי😀...אבל באמת שיהיה לך ולה זמן ונחת. ככה תוכלו לשוחח בצורה שקולה ומושכלת להבין אחת את השנייה ולפתור את הקושי בעזרת ה'.
דרך אגב, שיחה כזאת יכולה לפתח לך קשר פתוח עם אמא, שזה הדבר הכי טוב שתקבלי בחיים וילווה אותך בכל תחום.
אבל יכול להיות שזה קשה לך להיפתח ולדבר ככה עם אמא באירוע מיוחד בפני עצמו, אז בפעם הבאה שקורה מקרה כזה, תשקפי לאמא את הדברים בצורה רגועה ומכבדת ומשם תתפתח שיחה בע"ה.
אני אתן לך איזה מבנה של איך להציג את הדברים. אם זה יעזור לך מעולה, ואם לא גם טוב...העיקר שאת צריכה לזכור, הדבר הכי גדול שאמא רוצה זה שהילדים שלה ירגישו בנוח לבוא ולשתף אותה במה שעובר עליהם...היא מחכה לזה! תהיי בטוחה..ועוד דבר חשוב מאוד, שהשיחה תהיה מתוך כבוד גדול לאמא וברוח טובה, לא מכעס וביקורת, אלא שיתוף במטרה להגיע להבנה ותיאום ציפיות.
שלב א- לומר תודה לאמא ולומר לה את ההערכה הגדולה שלך אליה, ולהשקעה שהיא משקיעה בשבילכם בעבודה...אני לא צריך לעזור לך בנושא הזה, את יותר טובה ממני...😊
זה סופר חשוב!! כמו שהמשנה במסכת אבות אומרת: "איזהו מכובד?המכבד את הבריות". כשאת תבואי ותראי לאמא כמה את מעריכה אותה באמת, היא ממש תהיה פתוחה להקשיב לך..אני בטוח!
שלב ב- תציגי לאמא את מה שקרה/קורה מנקודת המבט שלך. מה קורה בפועל, על העומס בעבודות ושאת צריכה לעשות אותם לבד..על ההערות והביקורת...עדיין לא מה את מרגישה...תספרי, תני דוגמאות שקרו...
זה משמעותי!! כי לפעמים הצד השני לא רואה את הדברים כמו שאת רואה, ויכול להיות שבגלל שאמא עסוקה היא לא שמה לב לסיטואציה או משהו כזה..פה גם מאד חשוב לשמוע את הצד של אמא כמו שאמרתי שלפעמים אנחנו לא מודעים לצד השני ולמה שקורה איתו ואיך הוא רואה את הדברים ואנחנו בטוחים שאנחנו הצודקים והצד השני הוא לא בסדר. לכן קריטי שתשמעי את אמא ותנסי להבין אותה.
שלב ג- תשתפי את אמא בכנות במה את מרגישה, מה את חווה..אמא תשמח לשמוע אותך!הדבר הכי חשוב להורים שיהיה להם קשר טוב עם הילדים!
שלב ד- תציעי לאמא כיוון איך לשפר את המצב, וחשוב שזה יהיה ממקום של הצעה או יותר נכון בקשה, ולא ממקום של כפייה או חיוב. אנחנו לא היועצים או המחנכים של אמא ואבא אבל בהחלט מותר לנו לבקש כשזה ממקום נכון.
פה אני מציע לך כמה כיוונים איך לשפר את המצב ותראי אם הם מתאימים...
א- לבקש מאמא שבמידה ואת טועה תעיר לך בצורה שאת יודעת שתקבלי את זה בטוב.
ב- לבקש מאמא לרתום את הילדים האחרים בבית למשימות..הם אומנם קטנים אבל גם ילד בן עשר/שמונה יכול לעזור עם הכביסה/לשטוף כלים...מניסיון😉
ג- לבקש מאמא להביא עוזרת בסוף שבוע להקל קצת מעבודות הבית..זה משהו נפוץ בהרבה משפחות..תוכלי להביא חברה שלך...😉
אז אסכם את השלבים:
א- הכרת טובה והבעת הערכה.
ב- הצגת המציאות כפי שהיא מנקודת המבט שלך.
ג- שיתוף בחוויה וברגש שלך.
ד- הצעה לשיפור.
כמובן שזה לא חייב להיות ברצף ובדיוק ככה אבל זה מבנה כללי...וגם לרוב שלב ב' וג' באים ביחד רק חשוב שיהיה את שניהם ולא רק תביאי את הרגש בלי לתאר את מה שקרה בפועל,כי הרבה פעמים חוסר הבנה או מתחים נגרמים בגלל שכל אחד ראה את המקרה מזווית שונה.
דרך אגב, הפתרון השני שהצעתי על ידי רתימת הילדים גם הם לעזרה בבית, זה את בעצמך יכולה לנסות להוביל גם בלי קשר לדיבור עם אמא. אך גם את זה צריך לעשות בחכמה שלא ירגישו שאת כופה עליהם, ואז זה סתם יכול לגרור למקומות פחות טובים גם מול האחים שלך...
מקווה שעזרתי במשהו...
בהצלחה גדולה!😊
ושוב, את באמת מדהימה בבגרות שלך ובכיבוד ההורים שלך!!🙂
מוזמנת תמיד לשאול!
אלחנן.