הי.. אני מרגישה בזמן האחרון שכל החברה מסביבי עסוקה רק בחציניות ... וכאילוו שופטת אנשים על פי איך שהם נראים...אני יסביר- חברה שלי סיפרה לי ולעוד כמה בנות שהיא פגשה מישהי ממש חמודה וכזה שאנחנו חייבות ליםגוש את אותה ילדה כי היא ממש כיפית וזה... עכשיו איזה מישהי לידי שאלה בשיאה הרצינות- " היא יפה כזאת אבל נכון?" שאלתי אותה כזה מהזה משנה אם היא יפה או לא? והיא אמרה כזה שסתם היא אוהבת אנשים יפים... עכשיו באמת שלא הבנתי כאילו מה זה משנה? פתאום היסתכלתי מסביב ושמתי לב שגם אצלנו ככה בשבט הבנות שיותר "יפות" או מתלבשות יותר "יפה" הם יותר כאילו במרכז החברה....לפני כמה ימים היתווכחתי עם אותה חברה ואמרתי שהחיציניות בכלל לא משפיעה על איך שאני אתייחס לאותו בנאדם... והיא אמרה לי שאין מה לעשות עם זה וככה זה ... שפשוט אוטומטית היא תירצה להיות ליד אנשיםיותר "יפים" ...שמתי לב פתאום שאם כל זה שאמרתי שאני לא שופטת מראה של אף אחד וזה , גם אני בסופו של דבר נימשכת לאנשים שהם נראים יותר טוב.... זה קצת עירער אותי... כאילו הרי אף אחד לא מחליט איך הוא רוצה להיראות... אז למה אני והאנשים מסביב שופטים לפי מראה חיצוני? ואיך אפשר שזה לא יקרה?
אוקיי תודה ענקית על המקום הזה, באמת מבורךך. אני מרגישה שמלא דברים סוגרים עליייי. אני כל היום עסוקה בלרצות חבר ולרצות להתחתן ואז אני קולטת שאני אפילו לא בת 17 וזה ככ רחוק ממני ובנתיים אני עסוקה בבגרויות ומתכונות ומלא דברים ככ לא מעניינים ונמאס ליי. אני חושבת עלזה ומרגישה תסכול מהציפייה הכל כך רחוקה, ואז אני מפסיקה לחשוב עלזה ונכנסת לייאוש מהלימודים ומאלפי המטלות שיש לי לעשות ואני לא עושה אותם כי אני מיואשת מהעומס. אני לא בן אדם דכאוני, הכי ההפך, כלפי חוץ אף אחד לא יתאר לעצמו שיש לי רגעים כאלו בכלל. אבל אני מפחדת שאני אפול לשם. אני מתגעגעת לעבר מאוד ומפחדת להתבגר ולגדול כי כיף לי וטוב לי עם החברה והסביבה שאני נמצאת בה, ועם זאת כמו שכבר אמרתי מיואשת מהגיל שלי ורוצה לעבור אותו ולהתחתן, לגמור את הבגרויות להתקדם הלאה. אבל אז אני מפחדת להכנס לדיכאון מהגיל כשאתבגר, מהחיים החדשים. אני מרגישה שאני משתגעת אפילו לא הצלחתי להסביר את עצמי😅 אני אבין אם לא יהיה איך לעזור לי אבל שמחתי לפרוק;))
*אהלן! *אני מחפשת שירות לשנה הבאה... האם לחפש שירות לפי איפה שאני עכשיו, שאני יותר יודעת שאני טובה בו? או לחפש מקום שהייתי רוצה להיות בו, שהשאיפה שלי היא להיות אדם כזה שיתאים למקום? תודה גדולה לכם, על הכל!
ש. איך אפשר להפסיק לחשוב מה חושבים עליי? או איך אפשר שהמחשבה הזאת לא תנהל אותי? מרגישה שהמחשבה הזאת תוקעת אותי בכל מיני סיטואציות וזה ממש מפריע לי תודה רבה!!
אז ב"ה החלמתי מקורונה אחרי שנדבקתי מחברה שלי בבית ספר. זה גרם לי להעביר את ראש שנה רחוקה מכל המשפחה שלי, לסבול מתסמינים של המחלה וגם לכאב נפשי. עכשיו כשיש לי את התופעות לוואי (שזה לא פחות גרוע מהמחלה עצמה) וגם כשהיה לי את הוירוס, כל פעם שאני מרגישה לא טוב או נזכרת בתקופת החגים העצובה שהייתה לי שהייתי צריכה לעבור לבד, אני מתעצבנת וכועסת על החברה שהדביקה אותי.. ברור שהיא לא עשתה את זה בכוונה, אבל היא בכלל לא הקפידה על מסכה וריחוק (ואני מאוד הקפדתי). אני לא רוצה לכעוס עליה, והיא חברה שלי, אבל אני גם לא יכולה להתכחש לרגשות שלי שאני באמת כועסת עליה.. מה אפשר לעשות?
ש. אהלן.. הבית שלנו בנוי בצורה לא נכונה מבחינת חינוך וכאלה, ונורא קשה לי להיות בו, במיוחד בסגר וכאלה.. עצות איך להתגבר ולעבור את זה?
קודם כל תודה ענקית על הזכות לשאול! אני לא מבינה למה כל כך קשה לאנשים לבקש סליחה ולהתנצל על טעויות שהם עשו?אני גם לפעמים כזאת אבל ברגע שאומרים לי שנפגעו ממני אז אני מבקשת סליחה (ואני משתדלת גם להבין בלי שאומרים לי שנפגעו ממני) אבל אני לא מבינה למה אם יש מישהו או מישהי שפגעו בי והם יודעים את זה למה כל כך קשה להם להתנצל ולבקש סליחה?
צוות משיב נפש שלום. תודה ענקית על האופציה לשאול, מדהים! זה ממש עוזר! אוקי, אמא שלי מדהימה!!! האמא הכי טובה שיש!!! לא יכולתי לבקש יותר טוב, תודה לה'! אבל כבר כמה פעמים קרה לי שאמא שלי התאכזבה ממני, בגלל דברים שיא רצתה שאני יחשוב עליהם, ויעשה- ולא עשיתי, או דברים שהיא רצתה שאני יכין, או יחשוב עליהם, ואני לא. למשל, הכנתי קינוח לשבת. שעה אני מכינה, (אנחנו ברוך ה' משפחה גדולה ואני הבכורה- ככה שזה כמויות גדולות להרבה קטנים-שלא עוזרים) ואז אני כמעט מכניסה לתנור ונזכרת ששמתי בכוסות חד"פ, שאי אפשר להכניס לתנור. באה לאמא, והיא כועסת עלי כי היא לא מרשה להשתמש בכוסות האלה. אז אחת אחת רוקנתי, שטפתי, יבשתי (30 כוסות+), ואז לא הספקתי בנתיים את הכביסה- ושוב כועסים עלי. אבל אני משתדלת! אני מבינה שאמא שלי צריכה לעבוד גם בימי שישי, ובאמת משתדלת לא להפריע לה, ואדבה, לעזור! אבל כשהיא יושבת ביום שישי בצהורים לעבוד, ומשאירה אותי לבד להכנות של שבת (שזה לא רק קינוחים, זה כולל את הבישולים, הניקיונות, והשמירה על אחי שלי) אז אני טועה! אני לא מספיקה הכל, אני בן אדם! איך אני יכולה "להעיר" לה על דבר כזה? היא בתכל'ס גם משתדלת מלא, ועובדת בשבילנו כל השבוע, וזה חוזר כל פעם במשהו שונה, ככה שאני לא יודעת איך להסביר...
אני ממש אשמח שתענו לי בהקדם - נכנסתי להדרכה ב"ה בסניף חוץ כבר חודש מדריכה שם וכיף לי נורא, זה סניף מעורב אז יש לי מד"ש.... אנחנו מסתדרים ביחד ממש טוב הבעיה שאני בטוחה ב99% שהוא רוצה להיות חבר שלי יענו מאוהב בי... הוא כל הזמן שולח לי הודעות ואין יום שאנחנו לא מדברים , הוא מחמיא לי כל הזמן ורומז לי שנפגש..(בהתחלה הדיבור שלנו זה רק טכני ואז זה גולש לדברים אחרים) אני באה מיישוב שלא נהוג שבנות מדברות עם בנים ולהפך, ואני מרגישה עם זה שאני כל היום מדברת עם המד"ש שלי שזה לא עושה לי טוב... ואני בכלל לא רוצה אותו בתור חבר אלה רק בתור מד"ש. ניסיתי לקרר את הקשר אבל זה לא עובד וגם הוא מאוד רגיש ואני מפחדת לפגוע בו כשאני יגיד לו שאני לא מעוניינת שניהיה זוג... אני ממש אשמח שתעזרו לי ותודה על הפרוייקט שלכם!
היי, תודה לכם!! בתקופה האחרונה יצא לי להתכתב עם מישהו מהצוות שלי בסניף, התכתבנו הרבה, דיברנו ממש לעומק והצלחתי להכיר אותו יותר טוב, אבל בסניף כשאנחנו רואים אחד את השני פנים אל פנים אנחנו כמעט ולא אומרים שלום אחד לשני. שנינו נורא ביישנים אבל כשאנחנו מתכתבים אנחנו הכי פתוחים ונוח לנו לדבר אחד עם השני. אני לא יודעת מה לעשות, מה לחשוב? אולי הוא סתם מדבר איתי כי לא נעים לו? או שאולי הוא מתבייש שידעו שאנחנו מתכתבים? אני באמת לא יודעת וזה משגע אותי לדבר איתו על זה?
דבר ראשון, תודה רבה על הזכות שזיכיתם אותנו לחלוק שאלות שלעולם לא היינו שואלים ללא האפשרות הזו יש לי שאלה, אני בת 16, מאוד בוגרת, (אני לא יאמר את זה סתם, ואפילו אגיד שאומרים עליי את זה) העניין שאני מזכירה שאני בוגרת הוא שאני מדברת עם אדם שאני מכירה, אדם דתי (מאוד) נשוי עם ילדים, אדם עם עומק ומאוד חזק בשורשיו ועמדתו, האדם הזה מאוד עוזר לי בהמון תחומים והרבה בעיות שלי נפתרו בזכותו, העניין שזה גורם לנו לדבר הרבה בווצאפ, ברור לי שאם זר יראה את כמויות הדיבורים שלנו זה ייראה מאוד מוזר, אבל זה באמת לא ככה!! בשיחות שלנו יש עומק והתוצאות בעקבות השיחות האלו מובילות רק לדברים טובים ובכל זאת, זה יישמע מאוד שלילי שאני מדברת המון בווצאפ עם אדם מבוגר ונשוי, האם זה בסדר? תודה לכם, תבורכו משמיים!
תודה לכם על הפרויקט הנפלא הזה!! אני חייבת את עזרתכם, אני יוצאת כבר כמה חודשים עם בחור מקסים,מוכשר, כובש.. ושנינו מאוהבים עד הגג! לפני כמה ימים הוא אמר לי שיש לו מכשיר שמיעה כתוצאה משמיעה ירודה, המכשיר ממש קטן שבקושי רואים אותו( עובדה שלא שמתי לב אליו) והאמת שהופתעתי , אין לי מושג איך להגיב לזה..! האמת,העניין שהוא לא סיפר לי לפני (אנחנו יוצאים כבד כמה חודשים..) מפריע לי מאוד.. מרגיש לי שהוא לא היה כנה איתי מספיק.