קודם כל תודה ענקית על הזכות לשאול! אני לא מבינה למה כל כך קשה לאנשים לבקש סליחה ולהתנצל על טעויות שהם עשו?אני גם לפעמים כזאת אבל ברגע שאומרים לי שנפגעו ממני אז אני מבקשת סליחה (ואני משתדלת גם להבין בלי שאומרים לי שנפגעו ממני) אבל אני לא מבינה למה אם יש מישהו או מישהי שפגעו בי והם יודעים את זה למה כל כך קשה להם להתנצל ולבקש סליחה?
שלום וברכה!אני ממש מבין את הכאב שלך...אני גם שאלתי את עצמי את השאלה הזאת, ובעיקר שאלתי אותה על עצמי...במקרים בהם הייתי צריך להתנצל ולבקש את סליחתם של אנשים, עמדתי בעצמי מול הקושי הזה..והוא קשה...וכשעניתי לעצמי והכלתי בתוכי בהבנה את הקושי שבזה, ממילא היה לי יותר קל גם להבין אחרים שהיו צריכים לבקש את סליחתם ממני. כמובן שלא צריך רק להכיל את הקושי הזה אלא גם לטפל בו אבל זה בהחלט השלב הראשון בעבודה.
אני ינסה להציע לך את מה שאני עניתי לעצמי אבל גם אבקש ממך לנסות לענות לעצמך על השאלה הזאת, כי כמו שראיתי שאת כנה וישרה עם עצמך ואת אומרת שגם לך לפעמים קשה.דרך אגב, הכנות והישרות שלך הם תכונות מדהימות שיעזרו לך המון בהתקדמות האישית ובעבודת המידות...אז ככה, יש כמה כיוונים לדעתי להסביר את הקושי ואני יתחיל בשורשי מכולם לדעתי..כאב הכישלון-כשבן אדם מבקש סליחה הוא בעצם מודה שהוא טעה, שהוא נכשל, שהוא לא היה בסדר...ובסוף בסוף, שהוא לא מושלם...וזה קשה!קשה מאד!ואני ינסה להעמיק...אמנם מצד אחד ברובד המודע שלנו אנו יודעים ומודים שאנחנו לא מושלמים ואם ישאלו אותנו אם אנו מושלמים מסתבר שנגיד שלא, ושאנחנו בני אדם ולא מלאכים, ויש בנו גם חסרונות...אבל וזה אבל משמעותי, בתת מודע ובחווית החיים שלנו קשה לנו לקבל את זה, וכשאנחנו נכשלים במבחן או בכל דבר אחר זה כואב לנו...וכישלון במערכת יחסים הוא בדיוק אותו דבר ואולי גם כישלון גדול ומהותי יותר...וזה לא כיף כשכואב לנו, מסכימה?בושה בכישלון-עכשיו, לא רק הכאב הזה הוא שמקשה עלינו...עוד יותר מכך שכואב לנו להיפגש עם החסרונות שלנו, קשה לנו לספר ולהתוודות עליהם בפני מישהו...אם אני ימשיך עם הדוגמא של המבחן, חוץ מהקושי עצמו של הכישלון במבחן תחשבי על הקושי לספר לחברה שלך על זה שנכשלת...אנחנו דואגים להסתיר את הכישלונות שלנו...זה מגיע לנקודה ממש עמוקה בנפש, אנחנו מתביישים בחסרונות שלנו...בעומק העומקים הכאב והבושה האלו נובעים מכך שיש בנו באמת קשר לדבר שהוא מושלם...יש לנו נשמה קדושה וטהורה שהיא חלק מהשלמות האינסופית ובה אין חיסרון, ומשם בא הכאב על הכישלונות והחסרונות שלנו... כי בעצם אנחנו פוגעים בנשמה שלנו כשאנו נכשלים, בשורש החיים שלנו...וזה כואב ומאד מבייש...הקב"ה האמין בנו ונתן לנו נשמת חיים ואכזבנו...פחד מתגובה-יש פחד לפעמים לבקש סליחה מחשש לתגובה לא נעימה כמו כעס, פגיעה מילולית או פיזית של הצד השני...חוסר מודעות-תדעי יקרה, אבל לא תמיד כשאנחנו מרגישים פגועים ממישהו הוא מודע לכך שהוא פגע בנו...לא מכוונה רעה, אלא כי כל אחד מפרש את המציאות בצורה אחרת. יש גם אנשים שלא כל כך טובים בהבנת סיטואציות ורגשות של אחרים...
אלו הכיוונים שיש לי לתת לך תנסי גם את לשאול את עצמך...
נראה מהשאלה שלך שאת לא שואלת באופן תיאורטי אלא שיש מישהי או מישהו שנפגעת ממנו והוא לא מבקש את סליחתך, וזה כואב לך...אני אתן לך גם כמה עצות פרקטיות להתמודד עם זה והם השלכה והמשך למה שכתבתי...א- באמת לנסות להבין ולמצוא הזדהות עם הקושי של אותו אדם שפגע בך...לעמוד מול הכישלון והבושה. אני יודע שזה לא קל! אבל אני מאמין בך! ב- לשדר לאותו אדם שדר חיובי אולי הוא מפחד לבקש סליחה מחשש לתגובה לא נעימה...ג- אם זה שייך, לדבר עם אותו אדם ולומר לו/לה שנפגעתם ממנו אולי הוא לא יודע...אפשר אם זה קשה לך לדבר אז לכתוב לו/לה מכתב או דרך חבר.מקווה שעזרתי...בהצלחה גדולה!😊כל הכבוד על האומץ לשאול!👍🏼 מוזמנת תמיד!🙂
אלחנן.