ש.
אהלן..
הבית שלנו בנוי בצורה לא נכונה מבחינת חינוך וכאלה, ונורא קשה לי להיות בו, במיוחד בסגר וכאלה..
עצות איך להתגבר ולעבור את זה?
ת.
שלום וברכה לשואלת היקרה!
אפתח ואומר שבאמת אף אחד מאיתנו לא רגיל להיות כל כך הרבה זמן בבית סגור עם המשפחה וזה בהחלט מאתגר ממש! גם ברמה האישית וגם ברמה המשפחתית. אותנו ולא פחות מכך את ההורים שלנו שגם תוך כדי עובדים...
אני בהחלט רואה את כל הנושא של האחווה במשפחה והתקשורת במשפחה כאחד מהדברים שהקב"ה בונה אותנו עם הקורונה. אז כל הכבוד לך על כך שאת פותחת את הדברים ולא שומרת בבטן. וקחי את התקופה כאתגר שיצמיח ויבנה אותך! זה כבר נותן כח ומוטיבציה לראות את זה ככה...
לגוף השאלה, קצת קשה לי להבין בדיוק מה המקום שלך, ומה מפריע לך בדיוק בבית ובחינוך. לא הרחבת בזה וזה לגיטימי, אך בכדי שנוכל להשיב לך בצורה יותר טובה ומדויקת הייתי ממליץ לחזור אלינו עם עוד שאלה שתפרטי בה יותר את הקושי...
בכל מקרה אני אתן לך כמה נקודות כלליות בעניין...
א- מודעות ושחרור.
אחד מהתהליכים הרבים שאנו עוברים באזור הגיל בו את נמצאת כעת הוא הבנייה והגיבוש של הזהות וההשקפה שלנו. אם עד עכשיו במובן מסויים היינו די מוכתבים על ידי ההורים אולי גם המחנכים ולא היתה לנו כל-כך עמדה משלנו (וטוב שכך), עכשיו היא מתחילה להתעצב ולהיבנות. ולכן טבעי לגמרי שנמצא כעת דברים בהם אנו חושבים קצת אחרת מההורים שלנו. זה נורמלי ולגיטימי.
למה חשוב לי לומר זאת?
ככל שתהיי מודעת לתהליכים שאת עוברת ככה תוכלי לפעול מתוך שיקול דעת ולא רק מתוך רגש ותחושה, ובכך תחסכי לעצמך את תופעות הלוואי השליליות שבאות עם כל תהליך שתעברי בחיים.
בקשר לתהליך הזה תופעות הלוואי הם מתח וכעסים שיכולים להיווצר בינך לבין הורייך היקרים, שנובעים מכך שהתת מודע אומר לך שאת מחויבת לחשוב כמו שהם חושבים ולהיות כמוהם כי זה מה שהיית רגילה אליו מאז שאת תינוקת. עכשיו, ככל שתהיי מודעת לכך שאת כרגע בונה את האישיות שלך ונפרדת במובן מסויים מההורים תוכלי יותר בקלות להכיל את זה שאתם חושבים אחרת ולשחרר את הביקורת והרגשות השליליים שסביב הנושא. כי זה כבר לא מאיים עלייך שהם חושבים ומחנכים בדרך אחר צריך שאת חושבת שנכון שהרי את כבר אישיות עצמאית.
לגבי הדברים שנוגעים אלייך אישית ומפריעים לך- אדבר על כך בנקודה השלישית.
ב- ענווה ועין טובה.
בהמשך לנקודה הראשונה וביחד איתה, אני חושב שמאד יעזור לך לפתח עין טובה על הורייך ועל איך שהם מחנכים. לחפש את הטוב את ההשקעה הגדולה שלהם ואת הנקודות שהם הטמיעו בך ובמשפחה ועשו אותה ליותר טובה. אני בטוח שאת תמצאי!
בסופו של יום, אין הורה שלא רוצה בטובת הילדים שלו. אני בטוח שגם הורייך פועלים מתוך רצון טוב ויש דברים טובים שאפשר ללמוד מהם.למה זה כל כך חשוב?
קודם כל ברמה הפשוטה אין פטור מכיבוד הורים באף גיל, ולא משנה מי ההורים שלנו אנו מחוייבים בכבודם. אם תמצאי דברים טובים בהורייך יהיה לך יותר קל לכבד אותם.אבל יותר מזה, לעצמך, אם את לא מסוגלת לראות את הטוב שבהם ואת הנקודות הטובות שבחינוך שלהם וכל הזמן את רק בביקורת, את לעולם לא תצליחי בבניית האישיות והעצמאות שלך, כי זה אומר שעדיין בתת מודע שלך את מרגישה כפופה להורים שלך ולדרכם ולכן את חייבת להביע כל הזמן התנגדות וביקורת כל הזמן (גם אם זה רק לעצמך בפנים ואת לא מוציאה את זה החוצה בדיבור או מעשה.)
מבינה אותי?
מסכימה איתי שיש בזה משהו מן האמת?
האמת שזה לא קל, זה בהחלט תהליך של התבגרות וצמיחה משמעותיים שישפיעו עלייך לא רק בקשר עם ההורים אלא להמון מערכות יחסים בחיים. ואני חושב שהמידה שהכי נצרכת לתהליך כזה היא ענווה. להצליח לצאת מנקודת המבט והשפיטה שלי של המציאות ולהיות פתוח לקבל משהו אחר זווית אחרת.
ג- פשוט לדבר.
אולי העצה הכי פשוטה, אבל מצד שני יכולה להיות הכי קשה לפעמים היא פשוט לדבר ולפתוח את זה עם ההורים. זה כלי שאם תפתחי אותו ושיהיה לך באמת ערוץ תקשורת טוב אם הורייך את תהני ממנו לכל החיים ואני לא מגזים...
פה חשוב לי להדגיש נקודה קריטית. אסור לנו לבוא ממקום שבא לחנך את ההורים שלנו או ללמד אותם כיצד לחנך ולנהל את הבית. זה לא התפקיד ולא המקום שלנו כילדים!!! בשביל זה יהיה לך את הבית שלך בעזרת ה' בו את תחנכי את ילדייך בדרך שאת חושבת...
כרגע חלק מצוות כיבוד הורים זה להבין את המקום שלנו ביחס אליהם. שוב, מותר לך לחשוב אחרת מהם אבל את זה את שומרת לעצמך לבית שלך שתבני בעזרת ה'.
ולכן במה שלא פוגע בך אישית אין לך מה להתעסק רק לעבוד על שתי הנקודות הראשונות שכתבתי. במה שנוגע אלייך אישית הייתי מציע לשבת עם אבא ואמא או רק עם אחד מהם אם את לא מרגישה בנוח ולומר להם בכבוד ורגישות מה מפריע לך וכואב. לשמוע את דעתם אולי הם יפתחו אותך לכיוונים ושיקולים שלא חשבת עליהם (בסוף יש להם פרספקטיבה שונה וכנראה גדולה משלך)... וביחד תראו איך אפשר לעשות שיהיה יותר טוב...
זהו, מקווה שלפחות אחד מהדברים שכתבתי יהיה לך לעזר...
כמו שכתבתי בהתחלה אם לא הייתי קרוב למה שכואב לך את מוזמנת לשאול תמיד!🙂
ואני ממליץ לך לפרט את שאלתך קצת יותר וככה נוכל לענות לך יותר במדוייק.
מעריך מאד את הרצון שלך לבנות את עצמך ואת דרכך הייחודית ומזמין אותך לעשות את זה מתוך מודעות ועין טובה כלפי הורייך בדיבור וכבוד הדדי.
בהצלחה גדולה!☺️ ותודה רבה לך, כי גם לי זה עשה המון סדר ומודעות לתהליכים שעברתי ועדיין עובר...
אלחנן.