קודם כל תודה על הפרויקט המהמם והתשובות התומכות..בעבודה עם צוות, לפעמים קשה לי ואני מרגישה שאני צריכה שיהיה לי את המקום שלי והכל יהיה שווה..אשמח ממש לקבל טיפים לעבוד על מידת הקנאה ולשמוח יותר במה שיש לי, ולהאמין שיש לי את המקום שלי ואף אחד לא יכול לקחת לי אותו ואני לא צריכה לחשוש או לקנא במישהו אחר..
ת.
שלום שלום!איזו שאלה יפה ומשמחת, אשרייך על השאלה, על עבודת המידות והרצון להתקדם 😊
קודם כל אני חושבת שזו בעזרת ה' עבודה של מאה ועשרים, כמו כל מידה אחרת שאנחנו עובדים עליה ורוצים לתקן אותה. באנו לעולם כדי לעמול ולהשתלם (ולא להגיע למושלם, כי העמל הוא אין סופי) ונראה לי הידיעה הזאת חשובה, היא נותנת נחת, עלינו להשתדל ולתקן, אך עם ידיעה שאנחנו עושים את חלקנו ומנסים כמה שיותר אבל תמיד יהיה לאן להתקדם.ביחד עם זה צריך לעבוד על המידות, אחרת לא נתקדם, זה לא יקרא מאליו. כדאי לחשוב מדי פעם על הקנאה, למה אני מקנאה, אם התקדמתי, מה אפשר עוד לעשות, איך אני מדייקת את העבודה שלי וכו'.
דבר שני, אני חושבת שמה שמאוד יכול לחזק את הנק' שכתבת בשאלה – לשמוח במקום שלי ולא לקנא זה ללמוד אמונה, ככל שיש יותר ביטחון בה', יותר אמונה בהירה וברורה, ולאט לאט מנסים להפנים את האמונה הזאת ולחיות אותה, זה מאליו פועל על כל המידות ומעלה את האדם, ובמיוחד במידת הקנאה, ההפנמה שכל מה שה' נותן לי – מדויק לי וכו'. אנסה בתשובה שלי גם לכתוב רעיונות אמוניים 📖 יכולים לעזור ולגזור מהם דברים יותר פרקטים ומעשיים ⚙️
יש ספר של הרב קוק על הסידור שנקרא 'עולת ראיה', בברכת השחר – ''שעשה לי כל צרכי'', יש שאלה גדולה, איך אדם מברך שעשה לי כל צרכי? אדם לא רוצה עוד דברים בחיים, שיהיה לו עוד, להתקדם, להגיע ליותר? איך אפשר לברך שעשה לי כל צרכי? זה לא שקר? הרב קוק מבאר : ''כשהאדם מרגיש את עצמו עומד במהותו, בחייו, יודע הוא ברור, שכל מה שהוא צריך לטובתו עשה לו השם יתברך מחיה החיים, יוצרם ומכלכלם. אין הבדל כלל בין החסרונות ובין היתרונות, כולם הם צרכיו של אדם, וכל הדרוש לו באמת למגמת תכלית טובתו האמתית נעשה ונשלם בחמלת אב הרחמים...''
יש במילים של הרב קוק עומקי עומקים, ממש לא מתיימרת להבין כל מילה, אבל בכללי – כשהאדם מרגיש שהוא מחובר לפנימיות שלו, לרצון ה', יש מן הרגשה אמיתית ויקרה שכל הדברים שה' עושה לו, הכל הכל מאת ה' מדויק, גם החסרונות וגם היתרונות, אין באמת ביניהם הבדל, הם בשביל מטרת האדם, השליחות שלו, שהוא יוכל למלא את תפקידו. 🎯
יהיה מצחיק לומר : ''מי יותר שווה אדום או ירוק?'' ''הציפור או התרנגולת?'', ברור לנו שלכל אחד יש את הגוון שלו, הייחודיות שלו. למשל בבעלי חיים, כל אחד קיבל את התנאים הגופניים והתכונות שמתאימות לו, הציפור קיבלה כנפיים כדי לעוף והתרגולת מטילה ביצים וכו'. כך גם באדם, אין באמת עניין להשוות בין אנשים או להרגיש שמישהו אחר יותר שווה ממני או לוקח לי את המקום, כי הוא באמת לא יכול לעולם. לכל אחד יש את התכונות, כישרונות, אופי, מראה וכו' כדי שהוא יבצע את השליחות שלו הכי טוב.
זה מוביל לנקודה הבאה – לשאול את עצמנו מה המטרה שלי או של הקבוצה? במקום להתמקד במה אני עושה או לא עושה ובמה אחרים עושים, להתמקד במה מטרת הקבוצה, איך אני יכולה לתרום ולעזור כדי שהקבוצה תצליח? ממבט פרטי לעבור למבט כללי. זה משנה את כל המחשבות והרגשות שלנו. אנחנו נהיה עסוקים בלתרום, בלעזור, במקום שבמה כל אחד עשה ומה אני עשיתי. התקדמות הקבוצה תשמח אותנו ולא כמה אנחנו תרמנו והאם תרמנו יותר ממישהו אחר. כמו שיד לא מקנאה בלב למרות שהוא יותר חשוב ממנה כי הגוף הוא אחד. ככה גם הקבוצה היא אחת, והאחדות הזאת מובילה לאהבה, וכלל שמרבים באהבה יש פחות קנאה.
נעלה קומה, מעבר למבט כללי, אנחנו צריכים לבחון את עצמנו כלפי רצון ה' מאיתנו. אנחנו עובדים אצל ה' יתברך ולא מול החברה, לא אמורה להיות שום השוואה. ה' נותן לכל אחד את האתגרים והיכולות שלו והוא מצפה מכל אחד שיפתח ויוציא אל הפועל את הכישרון והתכונה שהוא נתן לו. כשנבחן את עצמנו מול מה ה' רוצה ממני, יהיה לנו הרבה קל ונכוון הרבה יותר לאמת של החיים. 🙌🏼
אם ננסה להתרומם למבט האלוקי, יש פסקה ברב קוק שאומרת, (זה במילים שלי..), שה' פיזר את כל הכוחות והכישרונות בכל העולם, בין כל האנשים, כדי שכל כוח יצא אל הפועל ויהיה שלם. בדרך כלל כשיש לאדם הרבה כישרונות, בסוף כולם נמצאים בבינוניות כזאת, לעומת זאת, כשיש כישרון אחד, ובו משקיעים ואותו מפתחים הוא יוצא לפועל בצורה שלמה. זה כמו פאזל 🧩, כל אחד תורם את חלקו, את מה שה' נטע בו ורוצה ממנו שיוציא אל הפועל. ולך ולכל אחד יש תכונה מסוימת שצריכה לצאת אל הפועל וזה יקרה רק על ידך.
עוד נקודה, לפעמים (אצל חלק מהאנשים) יש הרגשה שאם אני שמח במה שיש לי אני לא יתקדם וישאף ליותר. אבל זה באמת עצתו של היצר הרע, באמת באמת צריך לשמוח במה שיש לי 🤩 בכוחות, בכישרונות , ביכולות וכו' ומתוך כך להתקדם עוד ועוד.
דברים יותר מעשיים – לפרגן לפרגן לפרגן. גם אם זה בהתחלה יוצא מלאכותי ולא היה אמיתי ומכל הלב, בסוף דברים טובים כשמתחילים אותם מלאכותי הופכים לטבעיים ומתקבעים בנו. לפרגן לאחרים, על דברים גדולים וקטנים, באמת להתפעל ולשמוח במה שעשו. וזה גם יוצר אווירה טובה בקבוצה וגם יפרגנו לך (לא מפרגנים כמובן כדי שיפרגנו לי, אבל בסוף טוב מביא טוב, וזה טוב 😉).
*להכיר את עצמי', לכתוב לעצמך ✏️ מדי פעם / כל יום / אחרי מפגש עם קבוצה שהיה לך קצת קשה בה, נקודות חוזק שלך, כישרונות שה' נתן לך, במה הצלחת, במה התקדמת, מה רצון ה' ממך והאם את מתקדמת בלפעול אותו וכו' וכו', תמצאי משהו שאת מחברת אליו ותכתבי באופן קבוע. זה מחזק, וגם אם יש רגעים יותר קשים, של ערעור עצמי, אפשר לקרוא ולהתחזק, וגם זה עוזר לברר מה הכוחות והכישרונות שה' יתברך שם בך.
בהצלחה גדולה! תמשיכי לגדול! הרבה אור ושמחה! נועה