ש.אני אדם שברוך ה' די נהנה מכל התהליך הזה של תפילה. ולפעמים יוצא לי באמת להרגיש את האהבה של ה' אלי. ולהודות לו על כל הטוב.אבל גם כשאני מודה לו, אני מרגיש מן קול קטן כזה בתוכי שאומר: "אוקיי סבבה, צודק, הוא עשה בשבילך המון דברים טובים. אבל אל תשכח שגם כל הרע ממנו" מרגיש לי לפעמים כאילו אנשים שוכחים את זה, שגם דברים רעים קורים בעולם וגם הם באחריותו של אלוקים. ובכלל אני מרגיש כאילו בעצם יכול להיות שזה חובתו של ה' שיהיה לי טוב. כי הרי הוא הביא אותי לעולם. אז זה הכי צודק שיהיה אכפת לו ממני.מצטער אם יצאתי קצת אפס.
ת.אהלן גבר! שמח לשמוע שאתה נהנה מהתפילה, ובכלל שאתה זוכה להרגיש את האהבה של הקב"ה כלפיך, זה דבר ממש מיוחד. בכללי, הכרת הטוב זה מפתח לעבודת ה', ומומלץ למנף את זה להתקדמות רוחנית (הרב קוק במוסר אביך פרק ב' אות ג', מרחיב מאד את זה, שווה לראות..)
🌀 העלית את הקול הפנימי שלך, קול מיוחד מאד שבעצם אומר שני דברים:א. הקב"ה בורא הכל – גם את הרע וגם את הטוב, ואת זה אנשים שוכחים, ולכן אין כל כך סיבה להודות על הטוב כי הוא מגיע גם עם רע.ב. אם הקב"ה ברא אותי, זו הדרישה הבסיסית שיהיה לי טוב, ולא "פרגון" של הקב"ה כלפי.
לפני שנגע בדברים כדאי שנבין, כלפי מי מכוונת ההודיה? כלומר, האם הקב"ה זקוק לאישור שלנו מלמטה שהעולם טוב..? 🙏🏻נשמע קצת מוזר לומר 😬כנראה שאמירת התודה נועדה לפתח בנו תודעה פנימית, שבה אנחנו יודעים להכיר את הטוב, ולהבין מי הביא אותו. זו פעולה עמוקה כלפי עצמנו.
👁️🗨️ לגבי הנקודה הראשונה, "עושה שלום ובורא רע". אכן הקב"ה בורא את הרע, וזה לא במקרה. זו באמת נקודה טובה למחשבה, למה אנשים מעדיפים "לשכוח" שהקב"ה בורא רע. האמת, אותי מעניין גם כמה אנשים זוכרים שהבחירה האנושית היא זו שאחראית להרבה מהרע... האם כשאנחנו מודים לקב"ה אנחנו שוכחים את הרע?אני לא חושב שזה נכון. באמת בזמן ההודיה לקב"ה אנחנו מסתכלים יותר על הטוב, כי באמת צריך להיזכר שרוב קיומנו הוא טוב. כי חוץ מזה שאנחנו שוכחים מי גרם לרע, אנחנו גם שוכחים להסתכל על הטוב והוא ממש קיים.כלומר, עצם הקיום של - בית מתוקן, משפחה אוהבת, סביבה טובה, גוף בריא, ובמבט רחב יותר - עולם שמתקיים, וגשם שיורד, וצמחים שצומחים. כל אלו פלאים גדולים שמתרחשים כל הזמן. "למדני אלוקי ברך והתפלל על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל" (לאה גולדברג).חוץ מההתמקדות בטוב, גם- "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" (ברכות ט' ה'). אנחנו לא מכחישים את הרע, אנחנו נותנים לו מקום ומתייחסים אליו, אבל במבט הרחב צריך לתת לו את המקום הראוי ולא לחשוב שהכל רע.
⚠️ לגבי הנקודה השנייה, זו שאלה נוקבת, שמניחה הנחה מסוימת. מה אנחנו מניחים? שהקב"ה רוצה להיטיב לנו, ולכן ברא אותנו. מצוין, הנחה נהדרת! פשוט יש עוד תנאי קטן.הגמרא (נידה ל עמוד ב') מתארת את יציאת הוולד לעולם, המלאך מלמד אותו תורה וסוטר ומשכיח אותו את כל התורה, ושנייה לפני שהוא יוצא, משביעים את התינוק: "ומה היא השבועה שמשביעין אותו? תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך-צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה-מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך".👶🏼הקיום שלנו בעולם מותנה בזה שאנחנו הולכים בדרך ה'. הפשט של פרשת והיה אם שמוע הוא שהשפע הגשמי מותנה בקיומנו הרוחני, האם אנחנו מרגישים שאנחנו עומדים בזה? אני אישית מרגיש שאני רחוק מזה. באופן אישי יש לי המון במה להשתפר, וגם לקהילה שאני חי בה, ולעם שלי, ולעולם כולו. בעיניי הטוב הזה ממש לא מובן מאליו, בטח לא כשאני בוחן האם אנחנו עומדים בתנאי של "להיות צדיק". המילים של תפילת יו"כ מבטאות את זה טוב מאד - "ועכשיו שנוצרתי, כאילו לא נוצרתי". אני רחוק מאד מאד ממה שהייתי יכול להיות, אני לא קרוב אפילו לממש את הכוחות שהקב"ה נתן לי, האם אני באמת מצליח להצדיק את קיומי בעולם? הלוואי שנצליח.
נקודת מבט נוספת שאני רוצה להציע, מופיעה בתורת הקבלה והחסידות. הקב"ה הוא אינסופי, הוא גודל מוחלט שאני לא יכול אפילו לתפוס אותו במחשבה שלי. למרות זאת, הקב"ה "צמצם" את גודלו ופנה אלינו, ואפשר ונתן לנו טוב. אולי הקיום שלנו אמור להיות בטוב, אבל עצם הקיום שלנו הוא בכלל לא מובן מאליו, ועל זה יש לנו הכרת הטוב גדולה מאד שאנחנו רוצים לבטא בתפילה שלנו 🌐
כמובן, מוזמן להמשיך ולשאול עוד על הנושא הזה או בכללי.אני מברך אותך ואותי שנמשיך להתפלל ולהרגיש את אהבת ה' כלפינו,ובע"ה זה יוביל להתקדמות וצמיחה רוחנית.
איתן