שמתי לב שאני הרבה במחשבה מה אחרים חושבים, ואם הייתי בסדר בסיטואציות.. וזה קשה לחיות ברדיפה אחרי זה .. איך אפשר להשתחרר מזה?
שלום שלום!איזו שאלה יפה! היא מראה על בגרות, עולם פנימי ורצון לגדול ולהתקדם. אשרייך 😊
אני חושבת שאת מתארת בשאלה שלך בכנות גדולה מה שהרבה אנשים (אולי אפשר להגיד – כולנו) מרגישים וחשים היום. ואולי יש אנשים שכבר לא כ''כ שומעים את הקול הפנימי הדק והחשוב הזה. קודם כל, תשמחי בעצם זה שאת שומעת את הקול הפנימי הזה בתוכך, שקשה לך שאת עסוקה במה שאחרים חושבים ואם את היית בסדר לפי דעתם. קודם כל לשמוח בזה מאוד.👏🏼
אנחנו חיים היום בתרבות שיצרה לעצמה (לחברה כולה) מוסכמות חברתיות, היא מגדירה לנו מהו טוב, מה לא טוב, מה שווה, מה מוערך, מה בסדר, מה צריך וכו' וכו', אנחנו מתחנכים על זה מגיל אפס ומרגישים את זה בהרבה מאוד תחומיים בחיינו. האמת היא שבאנו לעולם הזה לא בשביל להיות או לנסות להיות ברף שהחברה הציבה ובנתה לנו, באנו לכאן לעשות שליחות, לכל אדם יש את השליחות שלו, באנו לכאן לעולם כדי להקשיב ולעשות את דבר ה'. ויש לנו תורה שהיא זאת שמגדירה לנו מהו הטוב, מה צריך לעשות, מה ראוי שנהיה וכו' וכו'. המדד שלנו בחיים צריך להיות כל הזמן מול ה' יתברך ואני מול עצמי, כמה התקדמתי אני בעבודת ה' שלי פה בעולם.
זה נראה לי נשמע מפוצץ מאוד וגדול מאוד ומילים כאלה יפות וגבוהות. וזה נראה לי מרגיש לנו ככה כי זה מנוגד למה שקורה היום במציאות. התרבות שאנחנו חיים בה הפוכה לגמרי. אבל אם רגע נחשוב על זה, הנטייה הטבעית שלך לחשבון נפש, התבוננות פנימית, כבר קיימת, השאלה היא מול מה מודדים ובודקים את זה, לשאול את עצמי האם הייתי בסדר בסיטואציה זה מצוין, זה חשוב וזה הכרחי! אבל השאלה היא מי מגדיר מה זה הבסדר? אנשים אחרים או ריבונו של עולם. אם נתרגל לאט לאט (ואני מדברת לגמרי גם על עצמי) לשאול את עצמנו האם זה בסדר מצד הקב''ה? מה ה' רצה ממני בסיטואציה הזאת? נהיה במקום אחר לגמרי, הרבה יותר פשוט, שמח ורגוע. ולא נרגיש כמו שכתבת שאנחנו ברדיפה אחרי זה.
עדיין זו מדרגה מאוד גבוה להיות כל הזמן בתודעת מה רצון ה' ממני, אולי מה שעוד יכול לעזור, ברמה הנפשית, זה לנסות למלא את עצמי בדברים אחרים. לפעמים כשאנחנו מחפשים אישורים חיצוניים מהחברה, זה אומר שמשהו אצלנו לא מספיק מרגיש בנוח ושלם עם עצמו. משהו אצלנו צריך להתמלא. הנפש שלנו צריכה להרגיש ביטחון, שהיא בסדר, ובגלל כל מה שאמרנו עד עכשיו, התרגלנו לחפש את זה מהסביבה, אבל האמת היא שכדאי מאוד שנתן לנפש שלנו את הביטחון שהיא צריכה דווקא מעצמנו פנימה. אם את מרגישה שאת מתחילה שוב לחשוב מה אחרים חושבים וכו', לעצור (זאת גבורה ממש!) ולשאול את עצמי מה אני חושבת? אם עכשיו חברה הייתה באה אלי ומספרת לי שהיא עשתה כך וכך (מה שאת עשית) מה הייתי חושבת. להחזיר את המבט חזרה פנימה. לשאול את עצמי אם עשיתי את הכי טוב שלי? האם אני חושבת שהייתי בסדר בסיטואציה הזאת לפי דעתי (ולא לפי מה אני חושבת שאחרים חושבים)? לנסות לנתח את מה שהיה מנקודת המבט שלי ולא של אחרים. אם ה' שם אותך בסיטואציה מסוימת הוא נתן לך את הכוחות והתבונה הנכונה לפעול בה, והוא רוצה שדווקא את תהיי שם ותפעלי כמו שתפעלי.ואולי גם יכול לעזור לשאול את עצמי מה הייתה המטרה שלי 🎯 בסיטואציה הזו? האם להרשים אחרים, או להיות בסדר בעיניהם, או לעשות את הדבר הנכון, לעזור, לתרום וכו'... זה יכול לעזור לדייק את עצמך ולהשתחרר מהאישורים החיצוניים. כשאנחנו נזכרים או חושבים מה הייתה המטרה שלנו זה מרומם אותנו.
עוד נקודה, גם חשבון נפש שקורה בצורה מדויקת ונכונה צריך להיות במידה הנכונה, אדם לא יכול להיות כל היום בחשבון נפש, זה קשה, זה מכביד, זה מעסיק כל הזמן, אין זרימת חיים טבעית 🌊 אני חושבת שאולי טוב לקבוע זמן מוגדר לחשבון נפש והתבוננות ⏰, זה יכול להיות חמש דקות לפני שאני הולכת לישון, חמש דקות בבוקר אחרי התפילה, למצוא זמן כזה ביום שהוא טוב לדבר הזה. ואז כשיש לי זמן שאני יודעת ששם אני חושבת, מתבוננת אחורה וחושבת איך הייתי, אני לא אהיה כל היום עסוקה בזה, כי יש לי זמן ממוקד ששם זה יקרה בעזרת ה'.
בנוסף, גם אם אני מגיעה למסקנה שאולי לא הייתי בסדר בסיטואציה מסוימת, להיות בנחת עם עצמי, לא להצטער ולהתבחבש בזה מדי, לעשות את זה קצר, ממוקד וענייני, מה לא עשיתי בסדר, לקבל על עצמי בלי נדר פעם הבאה אהיה אחרת, לא לשקוע במצפון, בצער או בכאב. זה בדרך כלל לא מקדם ורק מוריד את המוטיבציה להתקדם.
יש משפט מופלא של הרב צבי יהודה - "הבדיעבד של האדם הוא הלכתחילה של הקב"ה". אנחנו נדרשים וצריכים לפעול הכי טוב ולעשות את ההשתדלות לכך. אבל אנחנו בני אדם, וכולנו גם טועים ונופלים. וזה בעיניים שלנו נראה מציאות של בדיעבד, שהיה ראוי שנעשה אחרת, אבל גם בטעויות שלנו ה' נתן לנו את האפשרות לעשות אותם, הוא היה שם איתנו, הוא כיוון גם את זה. מה שנראה לנו לפעמים טעות, בדיעבד, אצל הקב''ה זה לכתחילה, כך היה צריך להיות. אולי מאותה טעות נתרומם יותר ונלמד דברים שלא היינו יכולים בלי אותה מציאות של בדיעבד. יש פסוק שאומר ''הרפו ודעו כי אני ה''', אחרי שפועלים ועושים ומשתדלים להכי טוב, יש מקום להרפות לגמרי, לתת לה' יתברך להיכנס, לזכור שהוא פועל דרכנו ממש וגם דרך הטעויות שלנו. ולא לשקוע מדי במחשבות מה הייתי אמורה לעשות, אולי היה עדיף לעשות אחרת וכו'. (כמובן יש לזה מקום, אבל כמו שאמרנו – ממוקד ובנחת).
שיהיה בהצלחה גדולה! מעריכה ממש את השאלה והרצון לחיות חיים פנימיים יותר. נועה