ש.
אהלן, קודם כל תודה ענקית! באמת מטורף מה שאתם עושים..
אני שונה מכל המשפחה שלי, לא במשהו שרואים, פשוט כל ההתנהלות הפנימית שלי שונה, החשיבה, הדעות, ההתנהגות, לא לטוב ולרע, פשוט שונה..
אחותי נהרגה לפני שנה, והיא הייתה היחידה שהבינה אותי, היחידה שעזרה לי להבליג למרות שהמעשים של האחרים עצבנו אותי.. אני רבה על בסיס קבוע עם ההורים והאחים שלי, איך אני אמורה להבליג ולהתגבר על מידת הכעס שחות מזה שהם באמת פוגעים בי במעשים שלהם גם אין לי את אחותי שתרגיע אותי? שעם כל העצבים על המוות והקושי וההתמודדות אני צריכה גם לשתוק ולסבול את איך שהם מתנהגים אלי ומזלזלים בי?
בת 16
ת.
יקרה ❤️
מה שלומך? מקווה שאת יותר בטוב... ליבי יוצא אלייך, באמת כואב כשמאבדים אחות, וכואב כשלא מוצאים את האוזן הקשבת, המבינה ויתרה מזאת, אנחנו בסוף רוצים שלום ונחת ולא מתחים וריבים עם הקרובים אלינו..
העניין הוא בקשרי משפחה, שאלו קשרים למשך שנים, ככה שלעיתים נצברים מטעני כעס ועלבונות.. וזה מטען גדול. לא בפשטות מפרקים אותו ומעבדים אותו .. אך זה אפשרי וכדאי ומאמינה שאת יכולה ובגדול 💪
טיפין טיפין.. כל פעם שהכעס מציף אותך, קחי דף לבן ושפכי כמים ליבך, את כעסך מבלי לשפוט את עצמך, בלי סינון ובלי נימוס. אפילו תדמייני שאת כאילו מביאה את המכתב לאותו בן משפחה שאת כועסת עליו. כמובן שאת לא באמת מתכוונת להביא את המכתב אבל זה יעזור לך לנקות.. את יכולה לעשות ספורט, כדי להוציא כעס. אפשרות אחרת, לשתף ולפרוק... וכמובן שחשוב אחרי שהרגשות נרגעים, לדבר עם אותו משפחה בעזרת מכתב או שיחה ולדבר על מה שמפריע... לספר מה לך קשה בהתנהגות ולא מה הוא לא בסדר, ממקום שמתייחס אלייך ולא מאשים אותו. למשל, מכעיס אותך הערות פוגעניות. אז את יכולה לומר - 'קשה לי שמדברים אליי בצורה הזאת, זה פוגע בי'. ברגע שאת מתייחסת למה כואב לך, אז הוא ירצה להפסיק.. אם הדברים יאמרו בצורה מאשימה, הוא יתגונן, לעיתים כשאנחנו מרגישים מואשמים, אנחנו מתקיפים...
מכיוון אחר 😏- חשוב לי לספר לך שבגיל ההתבגרות מתרחש תהליך שנקרא ספרציה אינדיבידואציה. ספרציה פירושה היפרדות - צורך להיות נפרד מההורים. אינדיבידואציה פירושה מימוש העצמי הייחודי, בעצם זה השלב שלך שאת יוצרת לעצמך זהות נפרדת..
הרבה פעמים התהליך מתרחש עם עימותים מול ההורים, כי אם הכל כל כך טוב, למה להיפרד? ובאופן לא מודע, מייצרים ריבים כדי שההיפרדות תהיה פחות כואבת. כי על מי שאני כועסת, יותר קל לי להיפרד ממנו. ולכן נשמה, זהו תהליך בריא ונורמלי...
השונות שאת מרגישה בהחלט יכולה לגרום לך לתחושת זרות במשפחה, עם זאת, חשוב שתזכרי שלכל אחד במשפחה אופי, מראה תחושות ורגשות שונים. במשפחה, בו זמנית דומים ושונים זה מזה. כדאי שתשאלי את עצמך האם את מסוגלת גם למצוא נקודות דמיון שקיימות? או שבעיקר את שמה לב לשוני? (שודאי באופן טבעי הוא בולט יותר)
אני מרגישה שאת מתמודדת עם אובדן ענק, אובדן שאת חשה בו שבעתיים, כי הרגשת שאחותך שנהרגה היתה היחידה שהבינה אותך... ממליצה באהבה להבין שגם ההורים חווים את אובדן האחות/הבת, וזה מכנה משותף שיכול לקרב בינך לבין הורייך..יכול להיות ששיח ושיתוף ביניכם יקרב ויגדל את הקשר ביניכם. בטיפין טיפין, אפשר להתחיל להתקרב ולחדש את הקשר למקום בריא..אני מציעה לך כאן עצות מעשיות לקירוב וחיזוק הקשר-
🌱 לשתף במשהו קטן שעבר והיה לך היום, בהתחלה זה יכולות להיות דברים פשוטים (לדוג' איפה הייתי חברות ואיך היה איתן) ולאט לאט שיתופים עמוקים יותר.. (לדוג'..כאב שניפגשתי איתו במהלך היום)
🌱 ללמוד לומר מילים טובות.. זה יאיר בעינייך את הדברים הטובים שיש בהורים ובאחים שלך.. וברור שזה ישנה לטובה את המרחב של הקשרים איתם..
🌱. לחשוב על דברים שאת לומדת מההורים ומאחים שלך
🌱 אם את מרגישה שהריב עומד לו בפתח ואת מתחילה להתמלא בכעס. עצרי. לכי לחדר , למקום אחר.. תתרחקי כדי לנשום, להירגע, לחשוב..
🌱 ודיברנו קודם על שיח פתוח ומשתף , והנה אם את מרגישה שיש פתיחות ולאט לאט המרחב משתנה, חשוב שתפתחי בפני הורייך, תדברו על הריבים האלה, תגידי שכואב לך המרחק וחבל לך שאתם רבים. תגידי שאת רוצה אחרת כי אפשר אחרת. אני מאמינה שהם יביעו הזדהות עם מקומך..
דבר נוסף, אהובה, ישנו מודל שנקרא אפר"ת-
אירוע
פרשנות
רגש
תגובה
האירוע הוא סוג של עובדה קיימת. מכאן הכל תלוי בנקודת המבט שלנו. אם הפרשנות תהיה שלילית, הרגש והתגובה יהיו גם שליליים. השאלה אם הפרשנות של האירוע יכולה להשתנות לחיובית כדי שכל השאר יהיה חיובי. לאט לאט, זה דורש אימון, וזה יכול להיות מבצע משפחתי-איך לפרש סיטואציות באופן חיובי, כדי שהרגש יהיה חיובי. ואז ההתנהגות כלפייך, אם תתפרש אצלך לא כזלזול אלא אולי ככאב, כאכפתיות או כל פירוש חיובי, זה יקל עלייך ויגרום לאווירה טובה בבית...
וכל כך חשוב שתפני לדמות שאת סומכת עליה ואת מרגישה בנוח לפתוח את ליבך.. ברגע שיהיה לך דמות כזאת, זה יקל עלייך, יהיה לך עם מי לחלוק את משא ומסע ליבך.. זה יכול להיות מחנכת, מדריכה, חברה טובה.. בסוף המענה שלנו הוא מאחורי מסך, זה מענה מסויים.. להבנתי, את זקוקה למישהי שתהיה שם בשבילך כדי לחבק ולתמוך ❣️ מגיע לך !
אהובה כל כך, הלוואי ותרגישי איך ה' רואה את כאבך.. את יודעת, בשיר השירים כתוב 'הביאני המלך חדריו' בכל כאב וצער שאנחנו חווים בחיים שלנו- הקב"ה משתף אותנו בצער שלו, חסרון בית המקדש.. הרגעים הכואבים שלנו הם חלק מחסרון הבית. ככה שה' עימך.. ויתרה מזאת, אנחנו מתפללים שה' ישתף אותנו בשמחה שלו, בפשטות, יתן לנו שמחות, אור ונחת ובגדולה- יבנה את המקדש, ויבנה בתוכנו קומות כדי להכיל את האור של המקדש. ע"י כאבים, אנחנו נבנים וגדלים ובונים אבנים ששייכים לבניין עדי עד. בניין הבית.
הלוואי ומילותיי קירבו שייכו אותך אל האמת והנחת... ובעזרת ה' תראי נחת ושמחה בכל מעשה יידיך
שאי ברכה, שולחת חיבוק וחיזוק ❤️🌱
משיב נפש