ש.
היי דבר ראשון תודה רבה! אשריכם!:)
בזמן האחרון אני חוטאת לפעמים ואז אני מנסה לחזור בתשובה ולבקש סליחה מהקב"ה אבל כל מה שאני עושה מרגיש לי מזויף... ואני כבר לא יודעת מה לעשות אבל אפילו כשיש דברים שמצליחים לי כשאני אומרת תודה לד' אני לא עושה את זה מעומק הלב.. ואני פשוט מרגישה רע עם עצמי שזה ככה.. אני לא אחת כזו שהולכת מתבודדת ומדברת עם ד' אני לא הטיפוס הזה.. ופשוט מאוד קשה לי שכל פעם שאני מדברת עם ד' זה מרגיש לי מזויף ושאני מנסה "להתחנף" אליו כי הוא עשה לי משהו טוב.. ופשוט קשה לי כבר להמשיך להיות ככה.
בבקשה אשמח אם תענו, תודה רבה מראש!!
בת 17
ת.
אהלן!
ראשית, תדעי שעצם זה שהקושי הזה גורם לך לאי נוחות, זה דבר מדהים וגדול! כמה אנשים אנחנו מכירים שלצערנו מצבם הרוחני לא כל כך מעניין אותם, והם זורמים עם מה שבא. את חייבת להבין שזה ממש לא רגיל, והעובדה שיש לך צער בגלל זה רק מעידה על חיבור טהור ואמיתי עם הנשמה שהיא חלק אלוקי.
ועכשיו אשמח לנסות לברר איתך ביחד את העניין. עבודת ה' מתארת את הקשר היותר אינטימי עם הקב"ה. את המקום היותר אישי ופנימי, לכן היא נתפסת לרוב עם מושג התפילה, על אף שהתפילה היא ציבורית, הממד האישי בתפילה תופס מקום נרחב, הכוונות, הבקשות, ההודאה. אך לא מעט פעמים אנחנו מגלים שעבודת ה' רחבה יותר ממושג התפילה, והיא מתפרסת על פני כל חיינו ומעשינו.
כל אחד ואחת מאיתנו חולקים רגעים של התקרבות, ורגעים של ריחוק. בחסידות מכונה התנועה הזו בשם 'רצוא ושוב'. העלייה וההתקרבות באהבת ה' היא מטרתו של עובד ה', אבל היא לא יכולה להיקרא עלייה ללא ירידה.
הירידה היא עצמה בסיס העלייה, משפט שאנחנו לא אוהבים לשמוע. למה אי אפשר רק לעלות כל הזמן, למה אי אפשר להישאר לנצח במקום טוב ויציב?
מסתבר שבניגוד למה שרובנו חושבים, הקב"ה חפץ בעבודה שלנו. הוא חפץ בהתמודדות שלנו עם הקשיים והמהמורות שמפריעים לנו להזדכך ולעלות. מכיוון שהדרך וההתאמצות הם חשובים לאין ערוך מהפסגה עצמה.
ובתוך כל הקונצרט הזה, יש גם כוח שמנסה לחבל לנו בעבודה, הוא מכונה היצר הרע. הוא תמיד יגיד לך שמה שאת עושה לא מספיק, ולא אמיתי מספיק, ואם זה לא לגמרי מושלם זה לא שווה כלום. בכל דבר משמעותי שתעשי בחיים, ובוודאי בדברים שנוגעים לקדושה, היצר הרע מוצא דרך להטיל ספק בכוונות שלנו. לא סתם אחד מהדרשות על פורים מדברת על כך שעמלק בגימטרייה שווה ספק.יצר הרע שלנו תמיד מטיל ספק בנכונות שלנו, בנקיות הנפשית, ובכנות. אבל כל זה מגיע מכיוון שאת מנסה לעלות למעלה. לצמוח ולגדול.
החלק הראשון הוא להבין את המנגנון הזה. להבין שהמניעות שאת חשה הם סימן מבורך לרצון אמיתי וכוונות טהורות.
החלק השני הוא למצוא את הדרך שלך בעבודת ה'. לא כולם מתחברים לדרך ההתבודדות, אך ישנם עוד דרכים רבות לעבוד את הקב"ה. הקשר הרוחני שלנו עם הקב"ה מתעצם בהרבה גם בהקשר המעשי. להוסיף טוב בעולם על ידי מעשים. לעזור לזולת, לכבד הורים, לצאת מעצמנו למען הכלל. לעשות משהו למען האחר, יכול לעזור לנו להתחבר לצד הטוב והאמיתי שבתוכנו, ומתוך כך גם לרפא את תחושת הזיוף שמושכת אותנו למטה. ובד בבד גם עומקי התפילה וההתחברות בדרכים שונות ייפתחו.
עוד נקודה: אמרת שקשה לך ללכת ולדבר עם ה', אני חושב שדווקא להתפלל על זה יהיה דרך טובה להתקדם משם. להתפלל על התפילה. לעורר את הקול הפנימי שבתוכנו לעניין.
אני אשמח להוסיף עוד נקודה: כשאנחנו חוטאים, ההלקאה העצמית שלנו נמצאת בשיאה. התחושה היא שלא משנה מה נעשה וכמה ננסה לכפר על זה, זה תמיד יהיה פחות מדי. הרב קוק אמר על זה שעיקר הנפילות מגיעות מפני שלא מאמינים בקלותה של התשובה. אנחנו צריכים להשתחרר מהמחשבה שאין מחילה על חטאינו, ולו רק מכיוון שכך הקב"ה מנהיג את העולם שלנו.
הגמ' בפסחים מסבירה שתשובה קדמה לעולם. הרב קוק מתייחס לכך בספרו אורות התשובה ומסביר שהתשובה נבראה לפני העולם כי היא הרבה מעבר לתיקון של חטא, היא יסוד קיום החיים בעולם, כיצד? שלמות החיים וטבעם האמיתי, הוא הרצון לעשות את רצון ה'. וכשבני אדם חוטאים, הם עושים הפך מרצון ה' וכאן באה התשובה, היא מתקנת את הקלקול ומחזירה את העולם ואת החיים לכוונה המקורית והאלוקית שלהם.
אני אשמח להמשיך ולענות לך על תהיות בעניין, ומאחל לכולנו לחזור בתשובה מאהבה.
שילה.