ש.
שלום!
עברתי בשנה שעברה לצערי פגיעות מילוליות מכמה בנות ובחיים שלי לא נפגעתי ככה. הן גרמו לי לבכות כל לילה בפנימייה ואני חושבת שהתחושה הזאת תישאר איתי לכל החיים...
ביום כיפור, ניסיתי לסלוח להן. באמת. בכיתי שעות שיהיה לי כוח לסלוח אבל אני לא מצליחה להעביר יום מבלי לחשוב על הדברים שאמרו לי.
אז יש לי כמה שאלות: לסלוח=לשכוח כל מה שהיה? ודבר שני, למה שאני אסלח למישהי שהרסה לי את כל החיים או לפחות כמה שנים טובות? מה יוצא לי מזה? אני לא רוצה להיות חברה של אנשים כאלה ואני גם לא רוצה להגיד שהיא בסדר... אני אשמח ממש לעזרה, תודה.
ת.
וואו אהובה, איך כואב לי לשמוע מה שעברת. נשמע שפגעו בך בצורה לא פשוטה, עד כדי כך שזה הולך איתך כל כך.
לפני שמנסה לענות לך, אני מקווה ורוצה בשבילך שתצליחי לנקות את המקום הזה אצלך, בלי קשר אליהן. שתצליחי להתנתק מהאמירות האלה. ואם לא עשית את זה עד עכשיו, אז מכל הלב ממליצה להיעזר ביד שתכוון אותך איך להכיל את הפגיעה הזו ולנסות למחוק אותה מהלב עד כמה שאפשר (זה יכול להיות יועצת/מחנכת/מישי שאת סומכת עליה). אל תוותרי על זה! מגיע לך לחיות בטוב ובשלום עם עצמך, בלי הצל של הפגיעה הזו.
ולשאלתך.. קודם כל, לסלוח זה בכלל לא מחייב לשכוח, אבל כשמגיעה סליחה השכחה ממהרת יותר להגיע.. לסלוח זה להצליח לשחרר מהכעס והתחושות הקשות קודם כל מול עצמך. שתרגישי נקייה ומשוחררת מהם. אחרי זה סליחה זה כלפי האנשים שפגעו בך, ניקיון כלפיהם, דרגה גבוהה שאפשר להגיע אליה בעיקר אחרי שמול עצמך טוב לך והמילים הקשות נמחקו ממך. וגם אז - הסליחה לא מחייבת בכלל להמשיך את החברות איתן.
אבל איך אפשר והאם בכלל צריך לסלוח על פגיעה שכזו?
אני אומר את דעתי, ולא בטוח שכולם יסכימו איתי, אבל מקווה שזה ייתן לך לפחות כיוון מחשבה.
בעיניי לא על הכל אפשר וצריך לסלוח. ואם לסלוח, אז יש בזה שלבים, לא ברגע הנפש מוכנה לשחרר את זה. אחרי הפגיעה - הנפש שלנו צריכה להשמיע את הקול הפגוע, הכועס, שלא רוצה לסלוח, שלא מוכן לקבל את הקריאה הזו כלפיה, שלא מוכן להעביר את זה על סדר היום. כשנפגעים ומנסים מיד לסלוח - זה קשה ולא טבעי לנפש, והיא לא תמיד מצליחה להכיל את זה. צריך חמלה מול עצמך, על חוסר ההצלחה לסלוח.
תקשיבי לעצמך. זה מדהים הרצון שלך להיות סלחנית, אבל לא בטוח שזה מה שאת צריכה כרגע. ניסית, והנפש לא נותנת לך, אז תני לה להרגיש. תציפי את עצמך בתחושות שאת צריכה, תוציאי הכל, לפעמים זאת דווקא הדרך לשחרר. תראי מה הפגיעה עושה לך, האם היא מנהלת אותך? לטווח הארוך, אחרי תחושת הפגיעה שמספקת אותך - צריך ללמוד לשחרר אותה, כי היא לא בריאה לנפש.
יותר מזה, תנסי להשתחרר מעצם הצורך לסלוח, ותתמקדי בעצמך. במה שיעשה לך טוב, ואיך את מרחיקה ממך את התחושות מהפגיעה עצמה.
לבסוף, יש חשיבות גדולה לסליחה ואנחנו (כיהודים וכאנשים) מחונכים לסלחנות ולא לנטירת טינה. הניסיון שלך לסלוח רק מראה את החשיבות שאת נותנת לסליחה ולכן ניסיתי לתת לך את הכיוון השני יותר, אך כמובן שזה צריך להיות באיזון.
כשיבוא שחרור מהקושי, ושחרור מלנסות לסלוח, והקשבה אמיתית לנפש שלך, יכול להיות שעם הזמן הסליחה תבוא עם עצמה. ויכול להיות גם שלא.. אבל לא בטוחה שאת צריכה להתעסק בזה כרגע, זה יכול רק להעצים את הקושי בשחרור.
ואיך לשחרר? הרבה עבודה פנימית של ללמוד מה שעושה לך טוב, של ניקוי, של כתיבה החוצה והרגעה פנימית. ותעזרי במישו חיצוני שיכוון, זה כל כך עוזר ליישב את הלב❤️
ולגבי המשפט האחרון שלך - מסכימה איתך לגמרי! את לא צריכה ולא אמורה להיות חברה של אנשים שפוגעים בך. גם אם תסלחי להן, אל תקיפי את עצמך באנשים שלא עושים לך טוב. אין צורך להצדיק דברים שלא צודקים, הנשמה שלך מרגישה כשזה לא אמיתי. תעשי מה שנכון לך. ואם לא מתאים לך החברות איתן, אז תתרחקי, זה בסדר גמור ולגיטימי. זה התפקיד של כל אחד ואחד בחיים פה, לשמור על עצמו ולנסות להיות מוקף באנשים שאוהבים ושווים אותו ואת הטוב שלו.
מקווה שנתתי לך מענה, שתצליחי להרגיע אצלך את המקום הכאוב ולהרגיש שחרור אמיתי. את לפני כולם! בהצלחה ❣️
אביגיל