ש. היי אני בת 13 ובערך מלפני 4 שנים כשהייתי בת 9 אבא שלי נפטר. בשנתיים הראשונות לא כאב לי כ"כ בלי אבא והיום הוא פשוט נמצא בכל מקום. יש איזה בן אדם ספציפי שממש דומה לו וזה גורם לי להתגעגע אליו ברמות ואני חושבת אולי זאת אני הבעייתית אבל אני לא יכולה לדבר עם אמא שלי על זה כי גם לה קשה ואני מפחדת להעמיס עליה ועל משפחתי. מה לעשות? איך כאילו לשחרר את זה? בת 13
ת. שלום לך!😊חשוב לי שתדעי שההרגשה שלך לגיטימית. הגעגוע והכאב מובנים והשאלה שלך כל כך כנה! יהי רצון שאזכה לכתוב את המילים הנכונות עבורך למקום בו את נמצאת, שבע"ה יעזרו לך. בואי ננסה יחד להבין איך גדלים מהמקום הזה(:מוכנה?
👈🏻 עיכול האובדן
אבל של ילדים שונה מתהליך של אבל אצל מבוגרים. ככל שאנחנו גדלים ומתפתחים- כך גם חווית האובדן מתפתחת בהתאם לגיל הנוכחי. לכן האבל שהיה לך בגיל 9 הוא לא כמו האבל שאת חווה עכשיו. כשהיית קטנה יותר, ראית את העולם בעיניים של ילדה, ככל שגדלת, הבנת יותר והכרת יותר את עצמך. הנפש נותנת לעצמה להתמודד עם מה שהיא יכולה בכל פעם, בהתאם לבגרות שלנו. זה לגיטימי ומצוין, אל תרגישי לא בסדר עם התחושות האלו!
👈🏻 מילוי החוסר
אותו אדם שממש דומה לו ומעלה בך געגועים, ממלא בך את החוסר. זה נורמלי!! כשאנחנו מרגישים חוסר, אנחנו מנסים למלא אותו. היה כאן מישהו שהשפיע עלינו ועכשיו הוא איננו. יש אנשים שממלאים את חוסר השמחה שלהם בעזרת נחמה של רוגלעך או פרוסת עוגה. אחרים ממלאים חוסר בטחון בהצגה של בטחון עצמי מוגזם. אנשים לא אוהבים להרגיש את מה שחסר להם ולכן אנחנו מחפשים כיצד למלא אותו.
הגעגוע שאת חווה מובן ובריא, והאכפתיות שלך כלפי משפחתך ראויה להערכה!😇
לגבי שיתוף עם אמך/משפחתך- חוויתם יחד את האובדן ואין ספק שבאוטומט שלנו אנחנו רוצים לשתף את מי שהיה שם איתנו, מי שמכיר את הסיטואציה מקרוב.
תנסי לחשוב עם עצמך:
👈🏻האם זה יכביד לדבר איתה על זה? או דווקא יקל?
👈🏻אולי עצם זה שתדברו על זה, יגרום לכן לחוות את האובדן יחד? ויעזור לך לראות שגם היא עברה תהליך והאבל של היום הוא לא כמו האבל של אז.
בואי נחשוב יחד את מי עוד אפשר לשתף מלבד אמא: מי יוכל להקשיב לך ולהבין אותך? אולי מחנכת? יועצת בביה"ס? מדריכה? דמות אחרת שקרובה אלייך? תבחרי לך דמות שאת מרגישה איתה בנוח ותשתפי אותה ברגשותייך ובגעגוע שאת חווה, זה יעזור לך לברר את התחושות והרגשות שלך וגם עזרה בהתמודדות עצמה. השיתוף של הרגשות אמנם קשה בהתחלה, אבל הוא עוזר מאוד. כך מרגישים שאנחנו לא סוחבים לבד את האבן הגדולה שעל הלב.
איך לשחרר? השחרור הוא תהליך שבע"ה יבנה אותך! היכולת להיבנות מתוך קושי היא יכולת חשובה שתלווה אותך בעוד הרבה מצבים בחיים. השחרור לא יקרה ביום אחד, זה תהליך איטי של עיכול והתמודדות, אבל הוא מתקדם כל הזמן. אז מה אפשר לעשות?
👈🏻 לבלות עם חברות
👈🏻 לפתח תחביבים- מה את אוהבת לעשות? מה משמח אותך? מה עושה לך טוב?
👈🏻לשתף דמות שבחרת
👈🏻עשייה- סניף, ביה"ס, התנדבויות.. עשייה שממשיכה את דרכו עוזרת במיוחד ונותנת מקום להתחבר לדמות שלו.
👈🏻לשמוח במציאות הנוכחית! ב"ה שזכית בחברותייך, במשפחתך, בבית, בלימודים..
👈🏻אמונה ותפילות לקב"ה. הוא כאן איתך! תתפללי אליו שיוביל אותך.
בהצלחה לך! שולחים לך הרבה כוחות❤️💪🏻אנחנו איתך בתפילות וכאן בשבילך(: