ש. בזמן האחרון אני מרגישה שאני ממש מתרחקת, אני פשוט לא מרגישה קשר לה', לא נראלי כזה נורא להיות חילונית או משהו כזה ובכללי כבר אין לי כוח לעשות מצוות, כי בתכל'ס יד מלא אנשים שמתקיימים גם בלי זה והכל בסדר איתם. אני כותבת את זה ואני מרגישה כבר מיואשת כי אין לי מושג מה אני בכלל רוצה ואם זה נכון לי הדרך שאני נמצאת בה.. אשמח אם תענו לי מהר אני פשוט כבר ממש מבולבלת🙏♡. בת 14.5
ת. שלום לך יקרה! אני מרגישה מההודעה שלך את הרצון האמיתי לברר ולבחור בדרך שלך, בעבודת ה' אמיתית ולא טכנית, וזה חשוב ומשמח! עצם זה שאת שואלת, ורוצה לקבל תשובה צריך לשמח אותך מאוד, זה מעיד על רצון ותקווה. אני מברכת אותך שתשמחי בזה. שתמשיכי בכיוון הזה ותבררי את הדרך שלך באמת. נראה לי שהכי חשוב שתדעי קודם כל שזה טבעי. ככה טבע העולם. יש לנו מושג בחסידות שנקרא "רצוא ושוב", הכוונה היא שרצוא זה כמו ריצה - אנחנו בקצב, באנרגיות, בטוב. שוֹב זה כמו להתיישב, אגירת כוחות, מנוחה ולפעמים בא עם זה גם ייאוש ועייפות.. כולם חווים עליות וירידות בחיים. את בטח מכירה את זה בעוד תחומים. תקופה שאת מרגישה שאת 'על הגל' ותקופה שאת מרגישה עם פחות כוחות חיים. אני חושבת שעצם הידיעה הזאת שזה טבעי וחלק מהתגלגלות החיים, ושעכשיו מה שצריך זה לדעת איך להתמודד עם זה בצורה הכי טובה – זה אמור להרגיע. אותי זה מרגיע בתקופות כאלה😊אז כמו כל המצבים שלנו שהם דינאמיים ומשתנים, ביחד איתם יכולה גם האמונה שלנו לנוע, למעלה ולמטה. לכן העצה הראשונה שלי בשבילך זה לנשום עמוק, לחייך לעצמך באמת ולהבין שזה טבעי.
אבל יחד עם כל מה שאמרתי, את לגמרי צודקת שאת לוקחת את זה ברצינות. ואסור לזלזל באמונה שלנו! וכל הכבוד שאת לוקחת אחריות, ולמרות שאת מרגישה את כמה שזה מושך להיכנע - את לא משחררת. הכי קל זה להיכנע לנינוחות בחיים אבל זה גם יותר קטן. יותר גדול ואמיתי זה לברר, ולהילחם. בשביל זה באנו. לא כדי להיכנע אלא כדי לבחור באמת. וזה קשה. כל אחד בונה לעצמו את האמונה שלו. גם מי שנראה גדול, והכל ברור לו – הוא בנה את הדרך שלו. וככה גם את בונה לאט לאט את הדרך שלך.
אני לא מכירה אותך, אבל סבירות גבוהה היא שאת פוגשת בחיים שלך אנשים שלא שומרים תורה ומצוות, אנשים שזה נראה שטוב להם, והם גם יגידו שטוב להם. וגם יכול להיות שהם מרגישים שטוב להם! אבל השאלה היא מה זה טוב? מתי את מגדירה שטוב שלך? אחרי יום שלם מול הפלאפון וצפייה בסדרות או מול יום שבו עשית כל מני דברים, בחרת בדברים שאת רוצה ומאמינה שצריך לעשות? הנקודה כאן היא שבאנו לעולם הזה כדי לבחור, ולברר. ובאמת באמת – זה מה שעושה לנו טוב אמיתי. תחושת סיפוק. זה נראה קסום יותר לשחרר, להיות בלי גבולות, "להנות מהחיים" בלי דברים שעוצרים אותי. אבל באמת באמת, זה הפוך - יש פער עצום בין החופש והחירות הזאת שכל כך קוסמת לנו בעולם החילוני, לבין מה שהוא באמת, שהדשא של השכן רק נראה ירוק יותר. מה זה חופש? לפעמים נראה כאילו החילונים עושים מה שהם רוצים, בעוד הדתיים מסכנים וכבולים, האמנם? אולי את מכירה את הקטע של נתן שרנסקי, הוא מחדד שבסופו של דבר חירות אמיתית נבחנת דווקא בנאמנות שלנו לערכים שחשובים לנו ושאנחנו מאמינים בהם, גם כשממש קשה וממש לא בא. חירות אמיתית לא מתבטאת בכמה קניתי, או שהתלבשתי איך שאני רוצה- אלא בכמה הצלחתי להיצמד לערכים הפנימיים שלי. ופה יש פער בין העולם החילוני לעולם הדתי- עולם שמדבר על הישגים חיצוניים מול הישגים פנימיים, שמספקים הרבה יותר. את נמצאת עכשיו בתחילת שנות התיכון, זה זמן שבו מתחילים לברר ולבנות את האישיות שלנו, להחליט לאן אנחנו רוצים לכוון את החיים שלנו. (זה כמובן קורה לאורך כל החיים, אבל בשנים האלה זה הפעם הראשונה שנפגשים מול זה, ולומדים לברר.)ואם את רואה שאת מתחילה להתעניין בעולם התורני שלך, ומחפשת תשובות – תעופי על זה. תקראי, תחפשי, תשאלי. אל תוותרי לעצמך! אל תיכנעי למקום הנוח והקל של לעזוב הכול, לנוח ולעצום עיניים בפני האמת והרצון שלך. עבודת ה' בעולם הזה היא באמת עבודה. ובמהלך החיים אנחנו נפגשים עם כל מני מצבים שיכולים לפעמים לעורר בנו קושי, וחיפוש אחרי מנוחה ושלווה. היא כמו מלחמה בשני כוחות שלנו שמושכים אותנו כל אחד למקור שלו. החלק החומרי שלנו שמושך אותנו למטה, לנוחיות, לנחת, להנאה והוא חלק חזק וחשוב. ויש את החלק השני והוא הנשמה, והוא מושך אותנו למעלה, להתקרב לה', לקיים מצוות, להתעסק בקודש גם בחיים. מבין שני הכוחות האלה הכוח החומרי חזק יותר, ומורגש יותר. וכדאי לדעת את זה. ולדעת שיש לנו כאן מלחמה בחיים. אז באמת העצה העיקרית שלי בשבילך היא לברר. יש לך עכשיו שנות תיכון מהממות, שנים שבהן בין המבחנים והלימודים – את בוחרת לך את הדרך שלך. אל תוותרי על הדרך שלך! אל תקטיני את עצמך כי את גדולה. אני לא מכירה אותך, אבל השאלה שלך גדולה, והרצון שלך גדול – אז אל תוותרי להם. ואל תוותרי עליהם.
ואם יש לך שאלות ספציפיות – תבררי. תבחרי בדרך שלך. יש כל כך הרבה איפה, יש שפע של ספרים לקרוא, ואנשים להתייעץ איתם (הורים, חברים, מדריכים, מחנכות, מורות, וכמובן – כאן במשיב נפש😊)
לברר וללמוד זה לא תמיד קל. אני לא אשקר. זאת התמודדות. אבל קושי זה פשוט חלק מהחיים שלנו- מעצם הגדרתם. החיים שלנו דינמיים ומשתנים, ובהתאם לכך מזדמנים לנו קשיים. הבחירה שלנו היא מה אנחנו רוצים שתהיה ההתמודדות שלנו. בין מה למה יהיו הבחירות שלנו. כמה גבוה אנחנו שואפים. לכן, חוסר התמודדות עם התחושה הזאת עכשיו, לא פותר את הבעיה, אלא מעביר את הבעיה למחוזות אחרים.
עוד עצה קטנה – תחפשי איזה דברים בעבודת ה' את אוהבת, את שמחה מהם, את מרגישה שם קרבת ה' – את הדברים האלה תאהבי ותשמרי עליהם חזק, תרגישי את הטוב שהם עושים לך. תשמחי בהם, תלמדי עליהם, תתחברי אליהם. הם הפינוק שה' שלח לך בעבודה הזאת, תהני מזה. ותתפללי על זה! תספרי לה' שאת רוצה, ומחפשת. תספרי לו מה את מרגישה. ואהובה, זאת עבודה. שווה להתאמץ בשבילה. כשאנחנו עושים את מה שאנחנו רוצים ולא מה שנוח לנו להיכנע אליו – אנחנו שמחים שמחה אמיתית. ובע"ה תזכי לשמוח ולבחור בדרך הטובה והישרה לך. בהצלחה רבה!
שולמית