אני די מתנהגת כמו חילונית. כלומר אדם דתי עבודת ה שלו אמורה להיות במרכז, להשפיע על כל החלטה ומעשה...ולי זה בקושי מזיז. אני כאילו עובדת את ה בסוג של פשרה. בקושי יש לי אהבת ה ויראת ה. מצד אחד אני לא יכולה להתכחש לקיומו של ה' אבל מצד שני בקושי יש לי אהבת ה' ויראת ה'. הרב איך אני מגיעה לאהבה ויראה באמת? אני לא מצליחה! ואני לא רוצה לעשות את הכול מחוסר רצון או להתכחש למחשבות שלי. ה' מבקש ממנו את הרצון. הקטע שמאז שאני ילדה קטנה (כיתה ג כזה) יש לי מלא שאלות רציניות ואף אחד לא באמת ענה לי. ושהייתי קטנה שנאתי את עצמי אז שנאתי את ה בגלל שברא אותי. עכשיו אני לא שונאת את ה. אבל אני לא מצליחה לאהוב אותו ולעבוד אותו בתמימות. ואני לא יכולה להיות מי שאני לא. לשקר לעצמי עושה לי רע. ואני לא רוצה שעבודת ה תעשה לי רע.. בת
היוש. אני יודעת שכבר כל הזמן כותבים לכם תודה וכמה שאתם משמעותיים וכו'. לכאורה אני מרגישה פחות צורך לחזור על זה, אבל בכ"ז אני אומרת לכם תודה!! תודה ענקית!! כי באמת אתם כ"כ משמעותיים!! אין לכם מושג כמה! אלמלא לא הייתם פה לא הייתי יודעת מה הייתי עושה... אוקי, ולשאלה...שאלה קצת מוזרה אבל היא ממש ממש מציקה לי!!אימא שלי (שהיא האמא הכי מדהימה וטובה {בשבילי} שיכלתי לקבל!) כל הימים אוכלת (יותר נכון לועסת🤪) מסטיקים. הבעיה היא שהיא לועסת ממש בקול!! וגם כשאנחנו אוכלים ביחד ארוחת צהריים וכו' אז היא לועסת ממש בקול. זה ממש מפריעה לי ואני לא יכולה לסבול את זה!!וגם, כשמגיעים אלי חברות זה ממש פדיחות!! כוח אני יודעת שזה מציק להם ממש!!לא נעים לי להגיד לה...מה אני יכולה לעשות? תודה מראש! אין עליכם!!
ש. בזמן האחרון אני מרגישה שאני ממש מתרחקת, אני פשוט לא מרגישה קשר לה', לא נראלי כזה נורא להיות חילונית או משהו כזה ובכללי כבר אין לי כוח לעשות מצוות, כי בתכל'ס יד מלא אנשים שמתקיימים גם בלי זה והכל בסדר איתם. אני כותבת את זה ואני מרגישה כבר מיואשת כי אין לי מושג מה אני בכלל רוצה ואם זה נכון לי הדרך שאני נמצאת בה.. אשמח אם תענו לי מהר אני פשוט כבר ממש מבולבלת🙏♡. בת 14.5