ש.
אני די מתנהגת כמו חילונית. כלומר אדם דתי עבודת ה שלו אמורה להיות במרכז, להשפיע על כל החלטה ומעשה...ולי זה בקושי מזיז. אני כאילו עובדת את ה בסוג של פשרה. בקושי יש לי אהבת ה ויראת ה. מצד אחד אני לא יכולה להתכחש לקיומו של ה' אבל מצד שני בקושי יש לי אהבת ה' ויראת ה'. הרב איך אני מגיעה לאהבה ויראה באמת? אני לא מצליחה! ואני לא רוצה לעשות את הכול מחוסר רצון או להתכחש למחשבות שלי. ה' מבקש ממנו את הרצון.
הקטע שמאז שאני ילדה קטנה (כיתה ג כזה) יש לי מלא שאלות רציניות ואף אחד לא באמת ענה לי. ושהייתי קטנה שנאתי את עצמי אז שנאתי את ה בגלל שברא אותי. עכשיו אני לא שונאת את ה. אבל אני לא מצליחה לאהוב אותו ולעבוד אותו בתמימות.
ואני לא יכולה להיות מי שאני לא. לשקר לעצמי עושה לי רע. ואני לא רוצה שעבודת ה תעשה לי רע.. בת
ת.
שלום לך יקרה!
כל הכבוד על השאלה, נראה שאת מתייחסת ברצינות לצורה של איך עבודת ה' שלך נראית, את רוצה להגיע לעבודה כמה שיותר מדויקת ונכונה, וזה מעורר הערכה. אין דבר העומד בפני הרצון, אז תחזקי את הרצון הזה. הוא מיוחד ומבורך😊
מהשאלה שלך אני שומעת שיש לך שאיפה לחיות חיים שעבודת ה' ממלאת אותם לגמרי, שהעבודה מורכבת מיראת ה' ואהבת ה'. וזה באמת יעד טוב ומתוק ונכון לשאוף אליו. אבל את מתארת עם זה קושי, מרגישה שאת רחוקה מאוד ממה שהיית רוצה, וזה נשמע מתסכל מאוד.
ציינת גם שיש לך שאלות רציניות שאת מרגישה שלא קיבלת עליהם מענה.
דבר אחרון שכתבת הוא שבעקבות ששנאת את עצמך שנאת גם את ה', ועכשיו את לא שונאת את ה' אבל מרגישה שעדיין העבודה שלך אותו לא בתמימות.
אני אשתדל להתייחס לחלקים השונים של השאלה ומקווה שאצליח לעזור וליישב מעט את היושב על ליבך ❤️.
השאיפה שלנו לעבודת ה' היא להנכיח את ה' בכל החלטה ובכל מעשה בחיים, כמו שכתבת. אבל ביחד עם השאיפה הזאת אנחנו צריכים לזכור שאנחנו נמצאים בעולם שיש בו יצר הרע שה' ברא, ויש בו ניסיונות, והתמודדויות. וחלק מעבודת ה' זה עצם הרצון והדרך אל הדיוק. יש משל שממחיש את זה יפה; יש מלך שיש לו עבד חדש, והוא לוקח את העבד שלו לגינה ואומר לו – העבודה שלך היא להעביר אדמה לתוך הבור הזה. העבד מסתכל לתוך הבור ומתייאש מיד, 'הבור בעומק אינסופי, אני לעולם לא אוכל למלא את הבור!' המלך צוחק ואומר לו שהעבודה שלו היא להעביר אדמה לתוך הבור! ולא למלא את הבור .המשל הזה הוא חלקי כמובן, כי בוודאי שיש גם תוצאות וח"ו אנחנו לא רק ממלאים בור שלעולם לא יתמלא. יש המון טוב שמתווסף בעולם מכל מצווה שאנחנו עושים והמטרה היא להביא את העולם לתיקונו. אבל הציפיה של ה' ממנו היא לרצות, ולהשתדל, ולעמול, כמו שכבר נאמר "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ולכן לפני שמתחילים בדרך צריך לזכור שאנחנו פה כדי לעבוד ולא כדי לסיים לעבוד. ואני מאחלת לך שתמיד השאיפות שלך יהיו גבוהות יותר מאיפה שאת נמצאת במציאות (תדמייני לעצמך מה זה להרגיש שהשגת ומילאת את כל השאיפות, וזהו, אין לך יותר מה לעשות פה. עצוב קצת, לא?) ולכן, עצם הרצון שלך להגיע ליראת ה' ואהבת ה' הוא חשוב, למרות שאת לא מרגישה את זה בפועל.
הדבר השני שציינת הוא השאלות שלך, שאת מרגישה שאת לא מקבלת עליהן מענה. בזה אני יכולה להזדהות איתך, הרגשה שכל דבר חדש שאת לומדת יש לך מה לשאול עליו, וכמובן ששאלות ביהדות תמיד היה ועדיין יש. זה מבורך, זה מעיד על אכפתיות גדולה מאוד, על מעורבות שלך ולא ניתוק מכל זה. גדולי ישראל בכל הדורות שאלו שאלות, שאלות קשות ונוקבות, אז את יכולה להיות רגועה שיש מי שעשה את העבודה של לחפש תשובות, ולך נשאר את העבודה שלך והיא לחפש את התשובות שמשמחות את הנשמה שלך. וגם אם תבררי ותרגישי שהתשובות שאת מקבלת לא מספיקות לך – אל תתייאשי. תהיי בטוחה שהיהדות עמוקה וחכמה מאוד, ואת רק תצטרכי לחפש עוד עד שתנוח דעתך😊 (אם את מחפשת ספר שמסביר בצורה ברורה את יסודות האמונה ממליצה מאוד על הספר "אמונה ברורה" של הרב פיירמן. כתוב בצורה קלילה ויש בו הרבה מאוד תשובות)ההרגשה שתיארת שאת מרגישה כמו חילונית, יכול להיות שזה נובע באמת מחוסר הבנה של מה אנחנו עושים פה, וחוסר חיבור של זה לתחושה ולרגש שלך. אז יש מטרה למצוות, יש מטרה להתנהלות שלנו כעם יהודי. ככל שתלמדי על זה יותר את תרצי לקיים את זה יותר, ותרגישי שזה ממלא לך את כל החיים וממילא תרגישי יותר עובדת ה' בכל החיים.
לגבי מה שכתבת בסוף. מה שהרגשת בילדות וגרם לך לקושי ביחס שלך כלפי שמיים. זה נוגע בתחום שנפש האדם היא אחת, הכוונה שלפעמים קורה שיש לנו איזה שהם קשיים בתחום אחד, וזה משליך לנו על עוד תחומים. תיארת ששנאת את עצמך (וזה כואב לקרוא, את אהובה בעיני ה', ואם ה' אוהב אותך, אז בוודאי יש מה לאהוב בך, לא? תאמיני לו ❤️) ושזה גרם לך גם לשנוא את ה'. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו לומדים לעשות הפרדה, במשך כל החיים ובכל תחום. לא להשליך כעס על הסובבים אותנו, ולא להשליך קושי נפשי על האמונה שלנו. זאת עבודה כל הזמן, וזה שריר שצריך לאמן אותו.
לגבי התחושה הזאת שלך כלפי עצמך, איך את מרגישה כלפי עצמך היום? האם המצב השתנה ממה שהיה בילדות ולמדת לקבל, להעריך ולאהוב את עצמך? אם עדיין לא, יש כאן מקום לבירור נוסף ואולי להתייעצות עם מישהו מקצועי..
כמה עצות פרקטיות:- אני מציעה לך לעשות לעצמך רשימה, תנסחי לעצמך טוב טוב את השאלות שלך, תסדרי אותם, זה יהיה פחות מבהיל ופחות מרגיש לא יציב ולא ברור. לאט לאט תבררי, תשאלי, תקראי, תשמעי שיעורים, ב"ה בכלל בכלל לא חסר.- בזמנים שדברים מתחילים להתערבב תתני לשכל את המקום שלו, להסביר בהגיון שהדברים לא צריכים להיות מושפעים אחד מהשני. זה שקשה לי עכשיו זה לא אומר שהכל צריך להתערער.- כדי להעצים את אהבת ה' – תעשי כמה שיותר דברים בעבודת ה' שמשמחים אותך, שעושים לך טוב על הנפש. לשמוע שירי קודש, לשמוע שיעורים שאת מתחברת אליהם (יש כל כך הרבה סוגים וסגנונות), לקרוא סיפורי צדיקים.- בנוסף, כמובן שה' תמיד רוצה לשמוע את הילדים האהובים שלו. תספרי לו, תתפללי אליו, תגידי שאת רוצה להתקרב, ולאהוב. הוא בטוח רוצה יותר ממך שתאהבי אותו ותעבדי אותו באהבה ויראה. תראי לו שאת רוצה, וביחד תמצאו את הדרך.
מקווה מאוד שנגעתי בנקודות שחיפשת עליהם מענה, ושהתשובה הועילה וכיוונה אותך קצת.
תמשיכי לברר, תתאמצי, תשקיעי בעצמך בדרך שאת מאמינה בה. לא לוותר! ❤️
כמובן שאם יש לך שאלות שתרצי לשאול אותנו - אנחנו פה לעזור במה שאפשר! כמו שאמרתי, עצם השאלה והפניה שלך אלינו מעידה שנפשך צמאה לקרבת ה' וזו מעלה גבוהה מאד. נצלי אותה כמנוף ודלק להתקרב. אינך מסתפקת במועט בעבודת ה' וזה נפלא.
מחזקת אותך בכל ליבי, שולמית.