ש.
אם היהדות זאת האמת למה אנשים הופכים לחילוניים ולא מאמינים?
ת.
שלום!
אקדים ואומר שאין בדברים הבאים שום כוונה לפגוע במישהו שבחר בדרך מסויימת, אלא נסיון לשקף מה עומד ביסוד הבחירה שלו.
עבודת ה' היא דבר מאיר משמח וממלא בתחושת משמעות וסיפוק. אלו חיים אמיתיים, שלמים יותר, טובים יותר.
אבל יש אנשים שלא ממש מרגישים ככה. אצלם אולי התיאור הבא הוא יותר מדויק ומורגש: עבודת ה' היא דבר שדורש מאמץ. יש חובות, יש איסורים, יש הגבלות. לא כל דבר שבאופן פשוט אני רוצה מותר לי. יותר מזה - לידי יש אנשים שחיים לכאורה בצורה הרבה יותר חופשית ולכאורה שמחה יותר.
וכאן אנחנו מגיעים לגורם ראשון – הקושי והניגודיות הזאת גורמים לשחיקה. זה כמו שאני יודע שמאכל מסוים הוא לא בריא לי, אבל אני מתעלם מהידיעה הזאת ואוכל אותו, כי אני נהנה מה'כאן ועכשיו.' אותו דבר בנושא שלנו – אני אולי יודע שתורה ומצוות זה חשוב ואמיתי – אבל אני מוותר לעצמי, נכנע לקשיים והולך אחרי דברים שכרגע יותר קורצים לי ומושכים אותי, וקצת שוכח שיש אמת, זה לא יושב לי כל הזמן בהכרה.
בנוסף, מי שמעולם לא פגש את הצד השמח והמאיר של התורה, בסוף נמאס לו לעשות דברים שהוא לא מרגיש שום טעם בהם. דבר זה בעצמו יכול גם לערער את התחושה וההבנה שהיהדות אמת – הוא חושב לעצמו - אם היא הייתה אמת הייתי נהנה מזה. האמת היא שהוא פשוט לא מכיר..
גורם שני – הם פשוט לא יודעים שזה אמת. היו להם שאלות והם לא קיבלו מענה מספק, או שלא היו קשובים מספיק כדי לשמוע את התשובות. הם לא מכירים מספיק כדי לקבוע בצורה רציונאלית ברורה – התורה זה לא נכון, לכן אני הולך בדרך אחרת. השיטחיות, או מצד שני – הקושיות בלי המענה, שבסוף יוצרים תפיסה לא נכונה לגבי 'מה זה תורה ומצוות' – מובילות לכפירה.
חשוב לי לומר - משה אמת ותורתו אמת. זה שיש אנשים שלא יודעים את זה, או מתכחשים לזה – זה קושיה עליהם, לא על התורה. אדם שלא מכיר את התורה, לא יכול לטעון שהוא כופר בה..
אמנם בצורה עמוקה יותר נראה לי צריך לחדד את המשמעות שהתורה היא 'אמת' - העובדה שהתורה היא אמת, לא אומרת שאנשים חיים את האמת הזאת כאמת.
אני לא מאמין שיש מישהו שיאמר – אני יודע שהתורה היא אמת, אבל אני מעדיף לחיות בשקר. אדם כזה או שהוא משוגע, או שהוא פשוט אדיש – כשהוא אומר שזה 'אמת' הוא לא ממש מתכוון למה שהוא אומר. אמת אצלו זה לא דבר יציב, חזק, בלתי ניתן לערעור. יציב כמו המציאות. זה סתם סיסמא, הוא פשוט אדיש. ואז ממילא לא ממש איכפת לו אם הוא יחיה ככה או אחרת. כי אם הוא באמת חושב שתורה זה אמת, עם כל המשמעות של זה, והוא מוכן באופן מודע לחיות חיים של שקר – זה פשוט לחיות חיים של סבל נורא ואיום, של האשמה והלקאה עצמית כל הזמן. אף אחד לא באמת רוצה את זה...
אם כן, יש כאן גורם שלישי, שבעיני במובן מסוים הוא בעצם היסוד של השניים הראשונים – אנשים לא חיים בצורה משמעותית את המושג 'אמת', יש בהם אדישות מסויימת ואז אף על פי שאולי הם יטענו שהתורה היא אמת, זה לא יעלה ולא יוריד לשאלה איפה אני באמת נמצא. אני לא מרגיש צורך, או חובה, או מספיק שייכות לתורה, כדי להסכים לקשור את עצמי אליה. ואני עוזב. אם הייתי חי את המושג 'אמת' כפי שהוא צריך לחיות בי, כדבר באמת משמעותי - אז לא הייתי עוזב את האמת. הייתי נלחם לברר אותה, להבין אותה.
סיכום:
1️⃣ קל לשכוח, קל שזה לא ישב כל הזמן בהכרה שהתורה אמת, ולכן במקרי קיצון אנשים עוזבים את הדרך הזו.
2️⃣ חוסר ידע מוביל למחשבה שזה בכלל לא אמת.
3️⃣ המושג אמת לא יושב בלב בצורה אמיתית, אלא אדישה. ולכן העובדה שהתורה אמת, לא משנה משהו בהתנהלות החיים שלי.
אני ממליץ לך ללמוד ספרים שמסבירים את האמונה שלנו כמו 'עיין ערך יהדות', או 'היי הרב'. כשיותר ברור לנו מה האמונה אומרת, יש לנו יותר ודאיות שאנחנו בדרך נכונה, אז העובדה שיש אנשים שהולכים אחרת, לא מציקה לנו, ואנחנו פחות מתעסקים בשאלה אולי בכלל אנחנו טועים.
בהצלחה רבה!🤗