הי יש לי בעיה שאני כל הזמן דואגת לחברות שלי. אם מישהי אומרת לי שהיא הכי קצת עצובה לרגע או שכואב לה או איזה משפט שאני יכולה להבין ממנו שאתמול היא בכתה אני ישר נכנסת לסרטים שהיא בדיכאון ושהיא לא מספרת כי היא מתביישת או לא יכולה ושממש קשה לה והיא לא אומרת... ואני מנסה לעזור ובדרך כלל הם אומרות שהכל בסדר ואני לא יודעת אם להאמין או לא! ונראה לי שבדרך כלל צריך להאמין אבל אני לא יודעת מתי מצאתי בעיה ומתי לא! וגם זה גורם לי להיפגע שהן לא מספרות לי כשקשה להם..אז אני אשמח לדעתך איך אני יכולה לדעת מתי יש בעיה ומתי הכל בסדר אצל חברות שלי? ואיך להיות רגועה יותר עליהן? תודה!
ת.שלום לך(:שאלתך נגעה אלי מאוד. בעייני היא מראה על רגישות גדולה ועמוקה שיש לך כלפי חברותייך.זה לא מובן מאליו.
אני מבינה ממך כמה דברים בשאלה, ונשתדל לבאר אותם יחד בתשובה.•לזהות כשלמישהו קשה.•להיות רגועה יותר ופחות לחפש קושי.
לזהות כשלמישהו קשה.
פתחת את השאלה שלך בזה ״שיש לך בעיה״, את מרגישה שאת תמיד דואגת להן. לא הייתי ממהרת לקרוא לזה בעיה(; יש אנשים שעובדים קשה מאוד על מנת להשיג מידה כזאת של אכפתיות. לשים לב לפרטים הקטנים, ולכאבם של אחרים.
בעקבות זה- את מאוד שמה לב לדברים, מתוך מקום טוב.אני מבינה ממך שאת ממש מחפשת את הקושי של חברתך כל הזמן. לפעמים, הוא באמת נמצא שם. חברה שלנו באמת מרגישה קושי, במצב רוח פחות טוב.וזה הגיוני. האם כל אדם שפחות בשיא המצב רוח שלו הוא בהכרח בדיכאון? כל בעיה היא בעיה מאוד גדולה?
יכול להיות, שחברה שלנו מרגישה עכשיו קושי, זה אמת. אולי היא לא תופסת אותו גדול כמו שאנחנו רואות אותו?בשבילה זה קצת קשה, אולי גם לא פשוט. מעט זמן אחר כך, היא מרגישה שזה כבר יותר טוב ב״ה.
לפעמים כשאנחנו מזהים מישהו שנראה במצב רוח פחות טוב, עדיף לחייך ולרומם אותו, במקום לשאול לשלומו ״ולחפור בבעיה״. וכשהוא אומר שאין בעיה/הכל בסדר, יכול להיות שהוא פשוט רוצה לחשוב עם עצמו?
זה שהוא לא רוצה לשתף אותנו- זה לא שהוא לא רוצה לשתף בגלל שזה אנחנו ספציפית, הגיוני שהוא סתם לא רוצה לדבר על הנושא, או שזה לא כזה גדול כמו שאנחנו רואות את זה, ואולי בכלל מעדיף להתייעץ עם מישהו בעל נסיון בנושא.
איך בפועל מזהים? בעיות רציניות הן מתמשכות. זאת אומרת שאם מצב הרוח של החברה לטווח זמן ארוך של יום-שבוע ואפילו יותר, זאת יכולה להיות סיבה לדאגה. ממליצה לך לזהות יחד עם אנשים שקרובים אלייך, לפרט להם את הסיטואציה, ואולי יאירו את ענייך, האם זו סיבה לדאגה?מצטרפת לך קישור שיכול לעזור לך עוד בנושא:https://healthy.walla.co.il/item/3394775
להיות רגוע יותר, ופחות לחפש קושי.
ממליצה לך להאמין בה׳(: הקב״ה הוא זה שמסובב כאן את הכל.. אם ה׳ התברך, שלח לחברה שלי/לי התמודדות סימן שכאן יצמח משהו, כשאבחר בכך. אם אנחנו יוצאות מתוך נקודת הנחה שהכל מאת ה׳, זה יכול לעזור לנו להוריד את מפלס הלחץ. יש בורא לעולם הוא אחראי כאן על חברה שלי וכל מה שסביבי. לא אני אחרית על הקושי שלה, ולא לפתרון שלו.
האחריות (ב״ה!) היא לא רק עלינו. יש סביב חברות שלנו עוד אנשים: הורים, דודים, שכנים, חברות וכו...אם יש לחברתינו קושי אנחנו לא האחראיות היחידות עליו, או עליה. יש עוד אנשים שמתוקף היותם קשורים אליה יכולים לשאול לשלומה.
לא תמיד זאת אחריות שלנו, לדאוג כל הזמן לסובבים אותנו. בודאי שיש לזה מקום, וזה מדהים ולא מובן מאליו האכפתיות שיש בך. השאלה היא מה המינון הנכון? כשזה נהפך לסוג של מרדף זה לא בהכרח נכון לנו.(:מוזמנת לברר עוד עם עצמך בנושא.
גם על האדם עצמו מוטלת אחריות.גם על החברה, האדם שבעינינו חווה קושי, יש אפשרות לבוא להגיד מה הוא מרגיש. להחליט בעצמו- האם לשתף, כמה, את מי, ומתי..
מזמינה אותך לברר עם עצמך, מאיפה מגיע הרצון והצורך לתמוך בחברות/למישהו שיש לו בעיה?
מעריכה אותך מאוד!על האכפתיות העצומה שיש בך כלפי חברותייך. אישית, אני משתדלת להיות רגישה מאוד לסביבה שלי, וכיף לחשוב שיש מישהי כמוך!(;
מוזמנת אלינו לחזור ולשאול אם לא דייקתי נכון, ובכל נושא.רוני בת ציון