ש. היי קודם כל את עושים עבודת קודש ושכוייח ענק לכם! חברה שלי רוצה להתחתן עם בחור שהיא יוצאת איתו הרבה זמן ויש להם קשר בריא וטוב, אבל הורי הכלה לא רוצים שהיא תתחתן עם הבחור, לא אוהבים אותו מסיבות כלשהן, מצד אחד היא מבינה ההורים רוצים את הטוב ביותר עבורה ואולי יש צדדים שהם רואים בו שהיא לא רואה, לעומת זאת היא מרגישה שהוא טוב בשבילה, שהוא עוזר לה, שהוא הופך אותה טוב לטובה יותר. מה היא צריכה לעשות? ומה אני צריכה לענות לה? היא צריכה להקשיב ללב שלה ולהתחתן איתו או שהיא צריכה לכבד את דעת ההורים שלה ולבטל את הנישואים איתו או שהיא צריכה לנסות לעזור להורים שלה לראות את הצדדים הטובים שבו ואולי בכלל עליה לדחות את החתונה ולתת להורים ולעצמה יותר זמן להבין אם הקשר נכון בשבילה? בבקשה תעזרו לי לייעץ לה, תודה רבה ותזכו למצוות!
יש לי משפחה רגילה במראה חיצוני. 2 הורים הרבה ילדים... דוסים בערך... מה שהבעיה שאני לא מסוגלת לדבר עם אבא שלי. הוא אדם שלצערי קיבלתי ממנו את האופי וזה ממש מקשה עלי. הוא כל ילדותי עבד עד ללילה ורק בשבתות הייתי רואה אותו. לא הייתי קרובה אליו ממש גם אז. אמא שלי בלידה האחרונה שלה חטפה וואחד מחלה והיא הייתה מאושפזת מלא זמן. התקופה הזאת שינתה את אבא שלי, הוא מאז כל החיים שלו מלאים בבעיות. והמשפחה שלנו, אני לא מרגישה שהוא חלק ממנה. הוא פשוט קיים, מקדש בשבת והבדלה אבל חוץ מזה כלום. הוא לא מחשיב את עצמו חלק. במשך כבר שנתיים אנחנו מתרחקים וקשה לי, החודשיים האחרונים דיברנו פעם אחת כשהוא הגיע איתי לרופא... איך אפשר לפתור את כל העניינים? לגרום לו להתקרב אלי ואל האחים שלי..
ברוך ה יש לי חבר, טוב לי איתו בטירוף! הוא שינה אותי רק לטובה. אני בשמינית והוא התחיל ישיבת הסדר ואנחנו כמעט שנה יוצאים...בזמן האחרון אני לא מפסיקה לדמיין אותנו מתחת לחופה, לא מפסיקה לחשוב על הרגע שאנחנו מתחתנים והאמת אפילו לא יצא לנו לדבר על זה יותר מדי כי זה ממש מוקדם בשביל שנינו....יש משהו פסול בלדמיין דברים כאלה? זה פוגע באיזו שהיא צורה?
היי ההורים שלי ממש כועסים אחד על השני והם לא מדברים אחד עם השני כבר כמעט שבוע.. בזמן האחרון זה מרגיש כאילו נהיה בניהם תחרות כזאת. הם ממש נמנעים מלהיות בבית ביחד גם אם זה עם הילדים. אני לא רוצה להעיר להם או לדבר איתם על זה אבל אני מרגישה שאני ממש מושפעת מזה לרעה ושאני כל היום עצובה ופשוט לא בא לי להיפגש עם חברות אני מעדיפה להיות בטלפון מאשר לצאת. אני לא יודעת איך לצאת מזה ושוב אני לא רוצה לדבר איתם בשביל להשלים בניהם (ברור שאכפת לי מהם אבל אני לא חושבת שאני יעזור) אני פשוט רוצה לדעת איך להיות שמחה יותר במצב הזה למרות שממש קשה לי.
ש. אהלן! לפעמים יוצא לי לשבת לדבר עם בנים לא אישי כחלק מקבוצה. ואני בנאדם נחמד מטבעי שמדברת עם כולם בלי הבדל, וכבר קרה שבנים לא הבינו נכון את הנחמדות הזו. דיברתי עם מישהי שאמרה לי שהראש שלהם לא עובד כמו שלנו.. אני הייתי נחמדה סתם, ואיך אני ידע לאן לוקחים את זה? אז מה להפסיק להיות נחמדה לבנים? שאני יתכחש אליהם כדי שלא יחשבו כל מיני דברים לא נכונים??
הי יש לי בעיה שאני כל הזמן דואגת לחברות שלי. אם מישהי אומרת לי שהיא הכי קצת עצובה לרגע או שכואב לה או איזה משפט שאני יכולה להבין ממנו שאתמול היא בכתה אני ישר נכנסת לסרטים שהיא בדיכאון ושהיא לא מספרת כי היא מתביישת או לא יכולה ושממש קשה לה והיא לא אומרת... ואני מנסה לעזור ובדרך כלל הם אומרות שהכל בסדר ואני לא יודעת אם להאמין או לא! ונראה לי שבדרך כלל צריך להאמין אבל אני לא יודעת מתי מצאתי בעיה ומתי לא! וגם זה גורם לי להיפגע שהן לא מספרות לי כשקשה להם..אז אני אשמח לדעתך איך אני יכולה לדעת מתי יש בעיה ומתי הכל בסדר אצל חברות שלי? ואיך להיות רגועה יותר עליהן? תודה!
היי חשבתי על הקשר עם ההורים שלי לאחרונה וגיליתי שתכלס אין לי רגש של אהבה לאבא שלי. לרוב אני מרחמת, לפעמים מעריצה אבל אף פעם לא אוהבת. זה עשה לי רע המחשבה הזאת כי זה אבא שלי למה אני כל הזמן מרחמת אליו?מה אני יכולה לעשות כדי לאהוב אותו?
אוקיי אז היי ובהזדמנות זו רציתי להגיד שהפורייקט הזה מדהים והוא סופר עוזר לי בחיי היום היום! אז יש לי התלבטות ממש קשה.. השנה החלטתי שאני רוצה יותר להתחזק בדת ולהיות יותר דוסה.. וכל העניין שלצאת מאיזור הנוחות ממש קשה לי! לדוגמא: ישלי רשתות חברתיות כמו אינסטגרם וטיקטוק והן עושות לי ממש טוב אבל אני רוצה למחוק אותן כי מבחינה דתית הן מורידות אותי. עוד דוגמא:ישלי בגדים שהם ממש יפים אבל הם לא צנועים וצמודים וקצרים.. ואני ממש אוהבת אותם והם יפים אבל הם הופכים אותי לפרחה.. חשוב לי לציין שעד לא מזמן הרצון שלי היה ההפך מלהיות דוסה ורק לאחרונה בזכות המדריכה שלי.. הבנתי את החשיבות לדת.. אני ממש רוצה להשתנות אבל קשה לי.. מה לעשות?
אהלן! קודם כל יישר כוח גדול על המיזם המטורף הזה! מדהים!! אני אנסה להסביר את עצמי... אני בת שירות. כמה שחיכיתי לרגע הזה, לא דמיינתי שזה ייראה איך שזה עכשיו! (אני מניחה שאני לא היחידה שמרגישה ככה...) אני ב"ה זוכה לעשות במקום מדהים מדהים את השירות! אבל עכשיו בסגר, אני מרגישה פשוט שבורה! מספיק מוזר שאני צריכה לעשות מינימום שעות במקום להנות מעצם העשייה (אני בעד להכניס לתודעה שעושים שירות כדי לתת שירות ולא רק בשביל שעות) , אני עכשיו סוג של בירידה, במקום שאני לא רוצה להיות... התקן שלי בקושי נותן לי מה לעשות, אני איכשהו עושה שעות ואני לא יודעת איך לפנות לרכזת שלי (קשה לי קצת)...עשיתי דברים שצריך איפה שאני גרה ומשתדלת לעשות דברים בשביל השירות... אבל אני מרגישה מבוזבזת... שהשנה שלי, שכל כך ציפיתי לה- פשוט מתבזבזת לי... קשה לי... תודה בכל זאת!
ש. הי ותודה יש לי אחות שקטנה ממני בכמה שנים, וכל פעם שהיא עצבנית עליי, וזה קורה אחת ליום בערך היא פשוט אומרת לי אמן תמותי ודברים כאלה.. למרות שאנחנו אחרי כמה זמן בסדר אחת עם השניה זה פשוט לא יוצא ממני! איך אני יכולה לקבל את זה שכל יום בערך אחותי אומרת לי למות ואני בסדר עם זה? תודה רבה בת 16
יש לי בעיה ההורים שלי מאוד ביקורתיים על כל דבר יש להם מה לומר. על ההוא מהבית כנסת ביום כיפור על זאתי שאיך היא מיתנהגת ובמיוחד על גיסתי. כל הזמן יש להם מה לומר עלייה. היא לא עוזרת למה היא סתם יושבת ולא עושה משהו? סתם באמת דברים שאין בהם צורך. אני לא כזאתי אני מנסה לראות את הטוב באנשים ואני נורא אוהבת את גיסתי אני מתייעצת איתה על דברים וזה באמת נורא עוזר לי.. אשמח לדעת מה לעשות עם זה.