היי קודם באמת שאפו על המיזם!, ותודה לכם!
יש לי שאלה, הייתי בקשר מאוד קרוב למישהו ודברנו נורא פתוח על הכל ואף פעם לא היה שקט תמיד היה לנו על מה לדבר, בתקופה האחרונה הקשר מאוד דעך כי הרגשתי שזה לא נכון לי להיות איתו בקשר.
אבל לאחרונה נפגשנו, ונגענו אחד בשני, ומאז ממש קשה לי להיפרד ממנו.
למה אסור לי לגעת בו אם גם ככה יש סיכוי שנתחתן?
שלום לך. ראשית, כל הכבוד לך שהחלטת בעצמך שהקשר הזה לא ראוי, זאת החלטה מאוד לא פשוטה. שנית, על זה שהצלחת לעצור את המגע מהדבר הבא. יש לך המון כח רצון, וזה דבר שראוי להערכה.
בעזרת ה' אענה על השאלה בשני כיוונים, מקווה שזה יעזור. מעבר לזה, את תמיד יכולה לפנות אל שירה רינה (מספר טלפון בסוף התשובה) או לכל אחת מהבנות המשיבות שבקבוצה.
א. לכל אדם יש אהבה, ויש תאווה. שתי הרגשות האלו הן נפלאות וחיוניות. מעבר לכך, הן רחבות, ומתבטאות בכל חלקי החיים: אהבה יכולה להיות למשפחה, לחברים או לחברות, לה', לעצמי, לעם ישראל וכו'. תאווה יכולה להיות לאוכל, לכסף ולכבוד וכו'.
בין היתר, יש אותן גם בקשר בין המינים. וכאן חשוב להבדיל בינהן, כיוון שבמפגש הזה בין אהבה לתאווה יש בלבול.
אהבה היא ההפנמה של גודל הטוב שיש בנאהב. אני מבין שיש בי טוב, ולכן אני אוהב את עצמי. ההורים שלי נותנים לי המון, אפילו את החיים, ולכן אני אוהב אותם, וכן הלאה.
תאווה היא הרצון של האדם לקבל הנאה, והיא ניזונית מגירויים. היא מצויינת, כי בסופו של דבר היא מקיימת את העולם, דוחפת אנשים לעבוד וליצור, וכן גורמת לנו להמשיך את החיים בעולם הזה.
כך שבמובן מסויים, התאווה היא ההפך מהאהבה. היא אמנם לא סותרת, יכול להיות שאני גם אוהב וגם מקבל הנאה, אך היא ההפך שלה.
כאשר אנו בוחרים בן זוג, אסור לנו להיות שבויים בתאווה. בסופו של דבר, התאווה עוברת, מתיישנת ומאבדת את טעמה. עלינו לבדוק באמת את המידות שלו, את שמחת החיים שלו, את האופי שלו, וכו'. אנחנו בני אדם, וכמובן שחובה שתהיה גם משיכה, אבל לא על חשבון האהבה.
הנגיעה בין המינים מפרישה המון הורמונים, שבמיוחד בגיל הזה, מאוד קשה לשלוט בהם, כפי שאמרת את, שבכוחך הצלחת לעצור את זה מלהמשיך.
כאשר אנשים רואים צורך לגעת הרבה אחד בשני, זה מורה על זה שהאהבה היא לא באמת מספיק חזקה כדי לשמור את הקשר, אלא יש צורך בגירויים וריגושים, בהנאה, שתמשוך אותו.
אנשים משתנים ומתבגרים, ולפעמים גם מי שבהתחלה נדלקנו עליו ממבט ראשון בגיל הנעורים, בעוד כמה שנים לא נרגיש כלפיו דבר.
ב. אי שמירת נגיעה מרגילה את הגוף שלנו לתת דרור ליצר, בצורה של הפקר וחוסר יציבות. לדוגמא, אדם שמכור לדבר מסויים, יהיה לו הרבה יותר קשה לצאת מזה.
כפי שאמרנו לעיל, היצר הזה הוא חשוב לאין ערוך. אך הקב''ה הגביל אותו- מי שחפץ בקשר האינטימי, ורוצה להיות שותף בבניין עולם- שיעשה זאת מתוך מחויבות של הקמת בית. הדבר הזה מביא לחיים מליאים בתוכן, ומחייבת אהבה אמיתית.
גם אם מגיעים לחתונה, הקשר שיהיה ביניכם כזוג נשוי עלול להיות מושתת לא נכון. הקשר לפני החתונה משפיע על איכות הקשר שיהיה אחר כך. בנוסף, כששומרים, הנגיעה אחרי החתונה תהיה הרבה יותר משמעותית, ותבטא צדדים עמוקים בנפש ובקשר ביניכם.
כרגע לשניכם, אני מתאר לעצמי, אין את האפשרות להתחתן. בין מבחינת הלימודים, בין מבחינת הבשלות, ובין מבחינת היכולת לפרנס.
כך שמתיחת קשר על ידי נגיעה עלולה גם לפגוע גם בכל אחד מכם בנפרד, וגם על האמיתיות של הקשר ביניכם, או עם בן זוגכם לעתיד.
טל לביא (כותב התשובה)
שרה רינה:
052-489-1469