ש.
טוב אז זה הדבר הכי מוזר שאי פעם נתקלתם בו ולא חשבתם שמישהי תבוא עם דבר כזה אבל בואו ננסה..
אז ככה- ביסודי שלי עברתי חרם, הייתי נורא נודה ולא היה לי חברות, זה היה מאמצע כיתה ב' עד סוף ו' כשעזבתי..
אני חושבת שבהתחלה זה ממש השפיע עלי אבל בעזרת מדריכה שלי בכיתה ח' יצאתי מזה והפכתי להיות אדם שמח יותר..
עכשיו כשאני כבר בכיתה י' אני מסתכלת אחורה על החיים שלי ואני לא מצליחה להבין למה הייתי אמורה לעבור את כל זה? מה המטרה של החרם הזה?? שאני אסבול? אני לא מבינה את ה', איך זה יכול להיות שדווקא אני מכל הבנות שבעולם צריכה לעבור דבר כזה?
אשמח לתשובה.
תודה.
ת.
היי נשמה!
רוצה לפתוח ולומר שזו שאלה ממש לא מוזרה, היא לגיטימית ולגמרי מובנת מאיזה מקום היא נשאלת.. אדם שמברר עם עצמו חוויות שהוא עבר בחיים זה מבורך ומהמם.
הקב"ה לא סתם מביא עלינו ניסיונות וחוויות שונות ומשונות- זה באמת דורש מאיתנו התכנסות פנימית כדי להשלים עם סיטואציות שעברנו בחיים, לעכל אותם וללמוד מהם כמה שניתן להבנה האנושית שלנו. וזה ממש דורש ציון לשבחך, שיש בך את הרצון לברר ולהעמיק בחוויה הזו. אשרייך!
בנוסף, חשוב לי בהקדמה להרגיע ולומר כי את ממש לא היחידה שחוותה מקרים כאלו ואחרים של חרם ונידוי. לצערנו התופעה הזו רק הולכת ונהיית יותר ויותר נפוצה (בעיקר בגילאי היסודי- ולא עלינו מגיע גם לחטיבה ולתיכון). זהו גיל שמתבטא בחוסר בגרות אצל רוב הילדים, חוסר הבנה למה הדבר עלול לגרום, חוסר בידיעה והיכרות עם מושגים כמו נפש ורגש. וזה מה שמוביל את הילדים להגיע לידי מעשים כאלו ללא מחשבה יתירה. מצער מאוד, אך נפוץ. ואני מתארת לעצמי שאין אדם שלא חווה מציאות כזו של נידוי מהחברה. את לא לבד!
🙌🏼 אז קודם כל, הודיה.
ב"ה, ממש משמח לשמוע שזכית לפגוש במדריכה שהייתה לך משמעותית ועזרה לך לצאת מהתקופה המטלטלת הזו. כדאי מאוד להעריך זאת ולהודות להשי"ת שהפגיש ביניכן.
כאשר אומרים שהקב"ה מזווג זיווגים, אין הכוונה רק בינו לבינה (איש ואישה), אלא גם במפגשים שהקב"ה מזמן לנו בין אנשים שונים בכל מיני סיטואציות. אז אין ספק שזה זיווג משמים, שככה זכית שהקב"ה זיווג והפגיש אותך עם אישיות כזו, מדריכה שתתעניין בך ותעזור לך לצאת מהמקום שהיית בו. לא ברור מאליו בכלל.
🌍 "אין מקרה בעולם" 🌍
אנחנו צריכים להגיע להבנה, כי כל מה שקורה בעולמנו ובחיינו, הכל הכל מאת הבורא יתברך. אין שום דבר שהוא מקרי, סתם ככה בלי סיבה. אלא הכל בניהולו של הקב"ה בדיוק מוחלט לפי רצון ה'.
☁️ חשבונות שמים ☁️
כמו שאמרתי בהתחלה, השאלות ששאלת הן לגיטימיות והגיוניות. "למה הייתי אמורה לעבור את כל זה?" "איך זה שדווקא אני מכל הבנות שבעולם צריכה לעבור דבר כזה?".
אלו שאלות שמתעסקות בעיקר ברצון לדעת למה הקב"ה גילגל את הדברים שיגיעו למציאות כזו לא פשוטה. הרי הוא אבא שלי ורוצה לטובתי, לא כך? עלינו להבין כי חשבונות שמים לעולם לא נבין במלואם (אם בכלל). "ככל שאתה יותר מבין ויודע, אתה מבין שאתה לא מבין כלום".
אנו חיים במציאות חסרה שבה התגלות ה' בעולם וסיבוביו אינם גלויים לעינינו לרוב ולכן, הנפש שלנו בשילוב עם המוח האנושי אינם יכולים להכיל את הגודל של המציאות החסרה שהקב"ה בורא בעולמנו כל יום ביומו. גם אם נדמה כי מצאנו את סיבת המקרה/ניסיון שהקב"ה מביא עלינו, זה כנראה רק חלקית מכוונתו. צריך להבין כי ישנם מצבים שנצטרך לחכות ימים, חודשים ואפילו שנים כדי להבין את סיבותיו של הקב"ה, אך ישנם מקרים שלעולם לא נבין מדוע הקב"ה עשה זאת.
ומתוך כך, אני מגיעה לשלב האחרון בתשובה. והיא:
🙏🏼 אמונה🙏🏼
עלינו להתמלא באמונה שהקב"ה בורא אותנו עם הכוחות המכוונים לנו ולחוויות שנחווה בחיינו. לסמוך על הקב"ה כי הוא מדייק אותך בכל רגע בחיים, גם אם נדמה כי זה השיא של הרוע. הסיטואציה הכי נוראית שתעברי בחייך, ואת התמלאת בכעס וחוסר הבנה למה זה מגיע לך?!
גם פה, צריכה להיות אמונה. צריך להזכיר בראש כי הקב"ה איתנו, ומכוון אותנו בטוב ובמוטב. גם אם נדמה שזהו, את לבד, והקב"ה נטש אותך, תמיד תיזכרי בברית שהקב"ה כרת עם אברהם אבינו ובכך גם בעצם איתנו, "ברית עולם". הקב"ה הוא אבא טוב, רוצה להיטיב איתך בכל רגע. ובגלל הראייה המצומצמת שיש לנו על המציאות אנו לא תמיד רואים כך.
💭 אביא לך סיפור אישי ממני שאולי ככה יחזק ויגדל אותך באמונה. בכיתה ו' גילו לי ירידה בשמיעה, אחרי שנה שלמה של בדיקות החליטו שאני צריכה להתחיל להרכיב מכשירי שמיעה בשתי האוזניים. תארי לך, ילדה בכיתה ז' מתחילה אולפנה חדשה, בקושי מכירה בנות. הביטחון העצמי היה ברצפה. הרבה חששות. ובעיקר הרבה כעס כלפי ה'. למה דווקא לי זה קורה? למה זה מגיע לי לא להיות רגילה כמו כולן? למה זה פתאום צץ לי בחיים? שאלות ששאלתי הרבה הרבה שנים. והנה, חלפו הימים והגעתי לתיכון. פתאום משרד החינוך החליט שכל מי שהוא לקוי שמיעה זכאי לקבל 10 נקודות בונוס במבחני הבגרות. וואו, פתאום אורו עיניי. זאת הייתה תחושה מדהימה, לקבל איזושהי זריקת מרץ מהשי"ת, למרות המגבלה, הצלחתי לראות את האור החיובי במגבלה ובניסיון שלי. ב"ה החיים ממשיכים ואני חיה לצד המגבלה, אבל הסיפור לא נגמר ב"הפי אנד".
עד היום אני נפגשת עם השאלות הללו ששאלתי בתור צעירה בכיתה ז'. ולא, לא קיבלתי תשובות. אבל, אבל גדול. קיבלתי המון דברים אחרים. קיבלתי עזרה בלימודים ללא תשלום ממשרד החינוך, והתקבלתי לתוכנית מיוחדת במכללה בגלל היותי לקוית שמיעה, ובעיקר בעיקר- קיבלתי עיניים שמשתדלות יום יום לראות את הטוב שבכל דבר. גם אם הוא בחוויה הראשונית מאוד לא נעים והיית מעדיפה שלא היה קורה כלל.
אסכם ואומר, הכל תלוי בנו. בזווית הראייה שלנו. תנסי לאסוף מהדרך שעברת מכיתה ב' ועד היום את הדברים הטובים שנוצרו בעקבות החרמות. ולהודות על מה שכן זכית בו בזכות הגלגולים שהקב"ה סידר לך. תתפללי לקב"ה שיתן לך בהירות הדרך, שתתמלאי באמונה בו ובך בדרכים שאת עוברת ושתעברי בחיים.
בתפילה גדולה לבהירות, אמונה וביטחון.
הדר ☺️