יש לי ב"ה הרבה אחים ואחיות.אני לא הגדולה (חשוב להדגיש), אבל כן מהגדולים...איכשהו נוצרה סיטואציה שרק עליי סומכים.אם צריך להכין אוכל, לא משנה מה - תמיד יבקשו ממני.אם צריך לשמור על הקטנים - תמיד תמיד אני!!שלא לדבר על משימות מורכבות יותר כמו להשכיב לישון, לקלח, לשטוף כלים...ההורים שלי פשוט יודעים שאם הם יתנו לי משימה רוב הסכויים שהיא תקרה ועל הצד הטוב ביותר.לעומת זאת אחים שלי פדלאות... הם גרועים בבישול אז אף אחד לא יבקש מהם, הם לא ימלאו כל משימה, ופשוט הכל נופל עליי.אני עושה הכל בשמחה ואהבה כי צריך, אבל וואלה מבאס שאני צריכה לדאוג כל-כך לבית ואחים שלי חופשיים מהעניין.אני צריכה להבריז מדברים כי בנו עלי כבייביסיטר, ודווקא עליי... לא חלילה על אחותי הבכורה.מה הפתרון? לתקן את האחים שלי? להוריד אחריות בעצמי? ההורים שלי מודעים לזה, אבל עדיין מעדיפים שדברים ייקרו...
שלום צדיקה! קודם כל, רציתי לומר שזה מוערך בטירוף שלמרות ההרגשה שהכל נופל עלייך ושזה לפעמים בא על חשבונך, את עדיין ממשיכה לעשות ואפילו בשמחה ואהבה!!! זה מדהים וממש לא מובן מאליו, אז שאפו ענק 😇
דיבור עם האחים🗣️שאלת האם הפתרון הוא לתקן את האחים שלך? חשוב לזכור שאת אחותם ולא אמא שלהם... למרות שלפעמים מתחשק "לחנך" אותם, זה לא התפקיד שלך... את זה תעשי מול ילדייך העתידיים בעז"ה 😄 אז לא לחנך או לתקן, אבל מה כן אפשר לעשות?לדבר! אפשר לדבר עם כל אח בנפרד, או עם כל האחים הגדולים ביחד... מה שיותר טוב ונכון לך ביחס לקשר איתם. ולשתף באמת ממקום אמיתי, שאת מרגישה שהרבה נופל עלייך, ואת עושה בשמחה ואהבה - אבל זה קצת מעצבן שאת צריכה לוותר על דברים שלך לטובת צרכי הבית, כשהם לא עושים כמעט אף ויתור מצידם... אני חושבת שאם תסבירי בצורה מכובדת, בוגרת ונעימה - הם יבינו שהזמן שלך חשוב לא פחות משלהם, וגם לך מותר ורצוי שתקדישי זמן לחיי חברה, ללימודים, תחביבים, התנדבות, עיסוקים אישיים, פנאי וכדו'. בנוסף, אפשר להעלות את הנקודה שזה הבית של כולכם, והיית שמחה שגם הם יגלו אחריות ויעזרו ויהיו שותפים. אחרי הכל - זה עושה תחושה טובה לכולם שכל האחים מרגישים חלק מהבית ☺️ כמובן שחשוב להגיד את הדברים לא ממקום מאשים או מטיף, אלא באמת ממקום מכבד ומשתף, שבא להשמיע אבל גם לשמוע מה יש להם לומר. אולי הם יאירו לך זוויות שלא חשבת עליהן 💡באופן כללי תמיד טוב להגיד מה אני מרגישה, ואיך אני חווה את הדברים. זה מתכון לשיח יותר נעים, ופחות עלול להתפרש כמאשים.
דיבור עם ההורים 👨👩👧אמרת שאבא ואמא שלך מודעים וזה נפלא! אולי כדאי לדבר איתם, ולהסביר שמעבר למודעות, זה טוב וחשוב שהכל יקרה ואת שמחה שהם סומכים עלייך ככה, אבל היית רוצה להוריד קצת מהעומס של העזרה בבית? אולי לבקש מהם שישתדלו לגרום לאחים שלך להיות יותר מעורבים ופעילים? אפשר להסביר שאף אחד לא נולד טוב בבישול, ואם לא עושים - לא טועים 😌 תשתפי אותם שאת באמת עושה בשמחה ובאהבה, אבל זה לא כיף לך שאת נאלצת כל הזמן לוותר על דברים אישיים שלך לטובת הבית, במיוחד כשאת מרגישה ששאר האחים לא עושים ויתורים דומים... כדאי לנסות להסביר להורים את המצב, ולקבוע ביחד איתם "קווים אדומים" - דברים מסויימים, שעליהם את לא מוכנה לוותר ולהתפשר לטובת העזרה בבית. זה יכול להיות ללמוד למבחן חשוב, לעשות ספורט, חוג גיטרה, פעולה בסניף, שחנש עם חברה או כל דבר שעליו את לא מוכנה לוותר. העיקר שזה יהיה מוגדר מצד סוג או דבר או התדירות שלו, שזה ההורים שלך ידעו ויבינו שבמקרה כזה אין ברירה והם חייבים למצוא פתרון אחר. כמובן, גם כאן - שיחה מכבדת ולא מאשימה, נשמע שכיבוד ההורים שלך מדהים, סומכת עלייך 😉
בקטע הפרקטי 📋אני לא מכירה את האופי של הבית שלך ומה מתאים לכם, אבל מנסה להציע כמה דברים. מוזמנת לבחור מה שנראה לך שיכול לעבוד 🛠️ (כמובן שגם כאן מתוך דיבור והחלטה משפחתית, את לא אמא של האחים שלך ולא מנחיתה עליהם הוראות, ואפילו לא הקומונרית של הבית, גם אם לפעמים מרגיש קצת שכן 😉)
1. רשימת מטלות: 📝עושים בתחילת שבוע רשימת מטלות לפי ימים, וכל אחד משתבץ למטלות שהוא מעדיף, בזמן שיותר נוח לו.
2. חלוקת תפקידים: 🦺לכל אחד יש משהו שהוא קצת יותר טוב בו, או מתחבר אליו - אם זה כביסות, מקלחות והשכבות, בישולים, שטיפת כלים, טיאטוא ושטיפה, סדר ואירגון וכו'. אפשר לנסות ליצור סוג של "תפקיד" לכל אחד בבית, משהו שהוא יותר מתחבר אליו, וזו תהיה האחריות שלו 🕶️
3. זמן איפוס בית משפחתי: 🏡אפשר להציע שיש שעה מסויימת ביום שכל מי שנמצא נותן יד, וביחד מתקתקים הכל 💪 אפשר לשים מוזיקה 🎶 או להחליט שבסוף מתפנקים ביחד על כוס קפה ☕ או כל דבר שעושה אווירה טובה ושמחה של שותפות וביחד 🥳
קבלה של המציאות 💁♀️אחרי כל זה, חשוב לזכור שאנחנו אנשים שונים, עם אופי שונה. ויכול להיות שגם אם תעשי את כל מה שהצעתי כאן ודברים אחרים, עדיין המצב בבית לא יגיע לשיוויון מוחלט. אני לא אומרת את זה ממקום מתסכל, אנסה להסביר - לכל אחד מאיתנו יש אופי מולד ונטיות נפשיות מסויימות. כמובן שיש כזה דבר עבודת המידות ואנחנו משתדלים להשתפר כל החיים. יחד עם זאת, יש אנשים שזה בא להם יותר "בקלות". הייתי מציעה, שגם אם המצב בבית לא יגיע לשיוויון מוחלט, כל עוד הוא כן מתאזן ומגיע למשהו נורמלי שלא פוגע בך - לנסות להסתכל על הדברים הטובים שבך ולשמוח בהם! כמה שאת חרוצה, יוזמת, מכבדת הורים, עוזרת לזולת, קשובה, מסודרת, מסורה, אחראית, בוגרת ועוד 👼 את והאחים שלך אנשים שונים, ואני בטוחה שגם לאחים שלך יש דברים חיוביים שהם מביאים ותורמים איתם לבית. אני חלילה לא אומרת את זה ממקום מייאש, אני לגמרי מאמינה שאפשר וצריך לעשות שינוי ושלא הכל אמור ליפול על חשבונך. אבל גם אחרי שדברים יתאזנו - עדיין הגיוני שתשארי דומיננטית ופעילה יותר מהאחים שלך, וזה בסדר גמור ומבורך כל עוד זה לא קיצוני ולא פוגע בך 😃 מקווה יחד איתך שתצליחו להגיע לאיזון שמתאים לכם וירגיש לך טוב ונכון 🙏
נשמה יקרה! את נשמעת בחורה רצינית עם כוחות גדולים!! 👑 אל תוותרי על האור והטוב שלך, גם בבית, וגם מחוצה לו! הזמן והתחושות שלך יקרות וחשובות, אל תזניחי את עצמך ואת העיסוקים האחרים שלך או תשימי בצד את מה שאת מרגישה 💞כנות, שיתוף ואווירה טובה בבית, זה דברים חשובים כ"כ כ"כ 🙌
מקווה שעזרתי, מוזמנת להמשיך לשאול ולדייק אותי אם צריך (:בהצלחה רבה! רֵעוּת